"וכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות" אומר רבי נתן: "וזה סוד גלות וצרות ישראל, בכלליות ובפרטיות, מה שעובר על כל אחד ואחד. והעיקר הוא גלות וצרות הנפש, מה שגלינו בין העמים ולומדים ממעשיהם ואנו רחוקים מאבינו שבשמים, שכל זה נמשך מהחליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף, שהוא בחינת היכלי התמורות, שנמשך מחטא אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם להתגברות ח"ו של בחינת "להט החרב המתהפכת" שהוא בחינת היכלי התמורות ומשם נמשכים החליפין והתמורות שבעולם, שמשם עיקר אחיזת הס"א ח"ו ומשם עיקר הגלות של ישראל, בכלל ובפרט, בגשמי וברוחני".
האדם משקיע את כל כוחו ומרצו, את כל הכלים שנתנו לו, הרוחניים והגשמיים כדי להגדיל ולגדל את בן השפחה ואת מעמדו בעולם. והסיבה לזה, כותב רבי נתן, בליקוטי הלכות: "וכל זה מחמת שטות וחסרון הדעת, שמחמת זה נגדל הזמן אצלו ביותר, עד שנדמה לו כאילו הזמן של ימי חייו ארוכים וקבועים, כאילו יתמהמה בזה העולם תמיד ח"ו, וחושב מחשבות בכל עת, לעשות לו מעמד פרנסה ועשירות ולבנות לו בתים ובניינים וכלים וטרוד בזה תמיד ומייגע עצמו ביגיעות וטרחות גדולות ועבודות קשות, כאילו היה עבד משועבד נמכר לאיזה אדון, וכל זה מחמת שטות וחסרון דעתו, שנדמה לו כאילו הזמן גדול מאוד ושוכח שאין שום זמן כלל והזמן רץ ופורח מאוד מאוד, בכל עת ובכל רגע, בלי הפסק כלל, כמו שנאמר "ימינו כצל עובר, לא כצילו של דקל ולא כצילו של כותל, אלא כצל עוף הפורח" כמו שאמרו רז"ל.
ולא די שאינו זוכה לדעת אמיתית, לחזק אמונתו בבחינת ביטול הזמן, אף גם עושה לעצמו קביעות גדולה מהזמן והימים הפורחים מאוד, וחושב בכל יום ובכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן וכו', ומחמת זה נופל לעבדות ומטריח את עצמו ביגיעות גדולות ועבודות קשות בשביל עמל העולם הזה".