רגע לפני בריאת כל המציאות כולה, היה הבורא יתברך יחיד בעולמו, והוא יתברך שלם בכל השלמויות ואין קץ ותכלית לגדולתו, ליכולותיו ולטובו האין - סופי. ומכיוון שטבע הטוב להיטיב, עלה במחשבתו לברוא בריות, שכביכול נפרדות ממנו יתברך, ולהם יוכל להעניק את כל ההטבה האין סופית שעלה ברצונו יתברך להיטיב.
והברייה הנעלה מכולן היא הנשמה היהודית, כמו שנאמר "ישראל עלו במחשבה תחילה", שהם למעשה חלק מעצמותו יתברך ונמשכים מפנימיותו, שנאמר "ויפח באפו נשמת חיים". ועל כן, תכלית בריאת כל העולמות וכל המציאות שבהן, היו נשמות ישראל, שהם למעשה קשורים ומחוברים אליו יתברך, כמו הקשר בין אב לבן, שנאמר "בנים אתם להשם אלוקיכם".
כל יהודי באשר הוא, אין לשער את גודל יקרת ועצמת הנשמה השוכנת בקרבו – חלק "אלוק ממעל ממש".
וכך פותח רבי נחמן מברסלב את ספרו, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה א – "מאבדת בת מלך", שבו הוא מתאר את החיפוש הגדול של האדם אחר נשמתו האלוקית, שהיא הבת מלך. וכך הוא כותב: "מעשה במלך אחד שהיו לו שישה בנים ובת אחת, ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאוד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עימה מאוד, פעם אחת היה מתועד עימה ביחד באיזה יום ונעשה ברוגז עליה, ונזרקה מפיו הדיבור- "שהלא טוב יקח אותך"!
המלך הוא כידוע מלכו של עולם והבת מלך היא הנשמה, שנבראה תחילה, קודם בריאת העולם הגשמי, והמלך היה משתעשע עם הנשמות בעולמות רוחניים והיה מעניק להם מטובו האין-סופי.
אך כל הטוב, העונג והשעשועים שניתן לנשמות, היה ללא עמל ויגיעה מצידם, הן לא יכלו להודות או להחזיר במשהו, לזה הנותן להן את אותן טובות והנאות אין סופיות, ועל כן החלה להדהד בכל המציאות הרגשה של בושה וחיסרון, שזה בשפת הקבלה - לחם בזיון. משל לעשיר המיטיב עם העני בכל מיני הטבות ונותן ומספק לו את כל חסרונו ואת כל רצונותיו, אך לעני אין את האפשרות להחזיר במשהו או לשמח את אותו העשיר, אם כן כמה בושה ירגיש אותו העני וגם שמחתו בקבלה לא תהיה שלימה.
והרי השם יתברך הוא כליל השלמות ואין שייך בו חסרון כלל, על כן עלה ברצונו ובמחשבתו לברוא את כל העולמות כולם ובמיוחד את העולם הגשמי הזה, שאליו תרד הנשמה ותתנסה במאבק בין הטוב והרע, תתמיד בתהליך החיפוש, תבחר באמת ותקבל את שכרה בדין, כפי יגיעתה, ולא בחסד חינם, ואז יחזרו הנשמות ויתחברו אליו יתברך חזרה ויקבלו כל אחת את המגיע לה בזכות.
כמו כן יוטבע בנשמות רצון גדול לקבל, כדי שהבורא יתברך יספק להן את כל מחסורן, אך בעיקר יצטרכו הנשמות להפוך את הרצון לקבל, לרצון לתת ולהשפיע, ובכך יתדמו לבורא יתברך, שכל עניינו זה הטבה והשפעה, ויתקרבו אליו ביתר שאת וביתר עוז.