x
קבלו את העלון
אור הגנוז בדואר חינם*

הרשמו וקבלו פעם בחודש את העלון הצבעוני של רבי נחמן מברסלב בדואר חינם.
*המנוי מוגבל בזמן ובכמות משתתפים כפי שיתאפשר.



לסיום הרשמה לחץ כאן לאימות נתונים!

בס"ד
רדיו ברסלב

מדבקות משמחות




פייסבוקברסלב

פוסטרים להורדה









 
המחשבה ביד האדם להטותה לאן שרוצה, כי שתי מחשבות ביחד אינן יכולות לדור במוחו, על כן אם האדם חושב מחשבות טובות , באותה השעה אינו יכול לחשוב מחשבות רעות.






ברסלב, נחמן, התבוננות, התבודדות, להורדה, לצפיה , מדבקות , ספרים
אור הגנוז ברסלב, אור הגנוז, אהרן ישכיל, פורום ברסלב, אמונה, נסיעות לאומן,
טיסות לאומן, אומן ראש השנה, רבי נחמן מברסלב, רבי נחמן, רבינו, רבי נתן מברסלב,
רבי נתן, המוהרנ"ת, הרב ארוש, המימד הנוסף, מודעות עצמית

ליבו של כל אדם צריך להיות מואר בידיעה שהשם יתברך איתו עימו ואצלו תמיד עליו לדעת ולזכור שמלוא כל הארץ כבודו.


 כמו שהשם יתברך מניח כל העליונים ומלאכים ושרפים ורוצה דוקא בעבודת בני האדם הגשמיים, כן כל מה שהמדרגה נמוכה ופחותה ביותר, כשמתעוררים משם באיזה התעוררות כל שהיא, נעשה מזה שעשועים נפלאים.
 


אלי היקר, גדול אתה
עד אין חקר
וטוב עד אין סוף.
זכני ברחמיך הרבים להיות כרצונך
להיטיב, לרחם, לאהוב את הכל
ללכת בדרכיך ולהתדמות לך.
לזכות גם אני לאהבתך הנצחית.

 


בכל יום עליך לראות את עצמך כאילו נולדת בדיוק ביום הזה, עליך להרגיש כאילו אין לך בעולם הזה אלא את אותו היום בלבד.
 
   רבי נחמן מטולטשין - קורות חייו

סבו של ר' נחמן היה חסיד של רבי נחמן. הוא נולד זמן קצר אחרי פטירת הרבי, ונקרא על שמו. לאחר שהתייתם בגיל צעיר מאוד, הוא גדל בבית דודו, שם פגש את ר' נתן בעת עלייתו של זה לרגל לארץ הקודש בשנת 1822 (ראה פרק 27). ר' נתן עצמו כה הרשים אותו שנחמן הצעיר החליט לדבוק בו. ואכן הוא נהיה לחסידו הקרוב ביותר של ר' נתן, ובסופו של דבר – למנהיג תנועת ברסלב. ר' נחמן היה החזן לתפילת מוסף בקיבוץ ברסלב באומן בראש השנה, ומכאן שם משפחתו "חזן". הוא התפלל בכוונה כזאת שהנאספים חשו שהוא "מרחף באוויר" בעת התפילה. להטו הגדול היה מקביל רק לצניעותו. למרות העובדה שהנהיג באותו הזמן את חסידות ברסלב, ר' נחמן לא חש שלא מכבודו לשרת אחרים. מיד אחרי גמר התפילה בבוקר, הוא היה נוטל את הדליים לשאוב מים לבית הכנסת. מאוחר יותר כאשר נשאל ר' נתן מי ינהיג את העדה לאחר פטירתו, הוא ציין עובדה זו "מי שנשא לי את הדליים של מים", בכדי לבטא את רצונו 
שיהיה זה ר' נחמן מטולטשין.
ר' נחמן פרסם את הכרך הראשון של "ליקוטי הלכות" לר' נתן עוד בחייו של המחבר. מאוחר יותר, ערך ופרסם את שבעת הכרכים הנותרים. למשך 18 שנה גר בטולטשין. אחרי פטירת ר' נתן, הוא עבר לברסלב כדי להמשיך את עבודתו שם. אחרי שמונה עשרה שנה בברסלב, עבר ר' נחמן לאומן, שם חי עוד שמונה עשרה שנה, כשהוא מכהן כשמש בבית הכנסת של ברסלב במקום. שינוי אחרון זה הביא את מוקד חסידות ברסלב לעבור אף היא לאומן. בנו של ר' נחמן היה ר' אברהם חזן.

ר' ישראל היה נמנה בין אנשי רביז"ל. הוא היה ידוע כלמדן גדול ומופלג, וכאיש אשר יראתו קודמת לחכמתו. עקב היותו שוחט ובודק, היה ר' ישראל ירא וחרד מאוד תמיד מחשש מכשול כל שהוא. עקב כך היה הרגלו לנסוע ולבקר אצל גדולי דורו להתפלפל עמהם בעניני והידורי השחיטה. באחת מנסיעותיו הגיע גם אל רביז"ל כדי להוועץ עמו בדבר החומרות והדקדוקים היתירים בהם שקע מרוב יראתו וחכמתו, ואשר כמעט גמלה בלבו החלטה לעזוב את תפקידו כשוחט ובודק. רביז"ל מנעו מכך באמרו: "אלא מי יהיה שוחט? - מי שאינו ירא?! ---"

מסופר, שלר' ישראל היה בן חכים מובא, ושמו ר' ראובן יוסף ז"ל, רביז"ל מינהו לבורר באיזה ענין, ועקב כך יצא לו גם להתווכח עם רביז"ל בפרטי הענין. רביז"ל נענה אז ואמר: "דאס איז דיין טאט'נס חכמות! דיין טאט'נס חכמות טרייבן אים אין שאול תחתיות!" (אלו הם "החכמות" של אביך. . . חכמותיו מדרדרים אותו אל שאול תחתיות).

ידוע, שתורה ק"צ בליקומי מוהר"ן ח"א - שרבינו ז"ל כינה אותו בשם: "א לומדישע תורה. . ." - נאמרה לר' ישראל שו"ב. היה זה בערב חג השבועות שנת תקס"ז, ורביז"ל שהה אז בזאסלאב, ובין הבאים על חג השבועות היה גם ר' ישראל. רביז"ל פנה אליו ואמר לו: "איהר זענט דאך א למדן, וועל איך אייך זאגן א לומדישע תורה". [רביז"ל אמר לו אז גם את כל הענין המובא בחיי מוהר"ן סוף סימן תקמ"ג עי"ש].

תחילת השתלשלות התקרבותו של ר' ישראל שו"ב לרביז"ל היה דווקא ע"י מוהרנ"ת ז"ל, וכך היה המעשה: לפני שבועות של שנת תקס"ז נזדמן שהיה ר' ישראל שו"ב אצל ר' דוד צבי הגדול ז"ל (חותנו של מוהרנ"ת ז"ל). ונשאר גם כן על שבת קודש אצל ר' דוד צבי ז"ל. בליל שבת הבחין ר' ישראל במוהרנ"ת שנכנס הביתה ופנה לחדרו לומר: 'שלום עליכם', ו'אשת חיל, וחותנו ר' דוד צבי היה ממתין עליו. והבין ר' דוד צבי שקשה לו לר' ישראל על זה, ואמר לו: 'ער מיינט גאלע ערנסט", (הוא מתכוין לכך ברצינות גמורה). אחר כך, באמצע הסעודה, כשפלפל ר' ישראל עם ר' דוד צבי, נטל מוהרנ"ת גם כן חלק בשיחה התורנית, והבין ר' ישראל שמוהרנ"ת למדן הוא. וכשנפרד ר' ישראל לנסוע רצה ג"כ ליטול רשות מר' נתן ז"ל, ואמר לו ר' רוד צבי ז"ל: "מסתמא הוא מאריך בתפלתו בהחסידים - שטיבל" (בבית החסידים). הלך ר' ישראל לשם, וכשבא לפתח, שמע איך שר' נתן אומר תהילים בכוונה גדולה. הוא לא רצה להפריעו באמצע התהלים, והמתין עד שסיים. ר' ישראל אמר אז למוהרנ"ת שאכן גם בכוונתו לנסוע לרביז"ל בקרוב, אך לעת עתה הוא צריך עוד להיות אצל רב אחד. ואח"כ אכן בא לרביז"ל על חג השבועות הנ"ל.

* * *

חמשה בנים היו לו לר' ישראל שו"ב. כולם היו למדנים מופלגים ומקורבים לרביז"ל. שנים מהם ידועים לנו, והם: ר' ראובן יוסף הנ"ל, ור' אברהם ז"ל אביו של רבי נחמן מטולטשין ז"ל.

* * *

ר' אברהם ז"ל אביו של רבי נחמן מטולטשין, התאלמן מאשתו כשהיא עוד צעירה לימים, והשאירה לו שני יתומים קטנים: ר' נחמן, ואחותו רחל. ר' אברהם נשא אשה שניה, אולם לאחר זמן מועט נפטר גם הוא, [בערך בשנת תקפ"ב כפי הידוע שר' נחמן נתייתם מהוריו בהיותו כבן שמונה]. היתומים הקטנים נשארו אצל האם החורגת. . . הם היו עליה למשא כבד, וגם לא היתה מחוייבת להחזיקם. ומאחר שהיו לר' אברהם אביהם עוד ארבעה אחים, גמלה בלבה החלטה להובילם להאחים, דודי היתומים, שהם יגדלו אותם. ובהיות שבעיר הייסין היה גר אחד מהאחים, ר' ראובן יוסף, והוא סוחר נכבד, העשיר שבאחים, הובילה אותם לעירו, ובערמה וחכמה היא באה לביתו בשעות המאוחרות של הלילה, ותיכף בבואה לביתו הושיבה אותם על הפריזבע (= מדריגות), ותצווה עליהם: "בבוקר, מי שיגש אליכם וישאל אתכם מנין אתם בני? ומי אתם? תאמרו את האמת כמו שהיא". והיא תיכף לקחה את עצמה ונסעה לדרכה - - - ויהי בבוקר. . . ר' ראובן יוסף יוצא מפתח ביתו. . . והנה הוא רואה שני ילדים יושבים על הפריזבע? הוא שואל אותם: מי אתם? - והם השיבו לו שהם בני אחיו ר' אברהם ז"ל. . . בפיקחותו הבין דבר מתוך דבר, והודיע הדבר גם לשאר האחים. ואכן אחד האחים לקח את הילדה לביתו, ור' ראובן יוסף השאיר את נחמן הקטן בביתו.

* * *

ר' ראובן יוסף הנ"ל, היה מאנשי המשא ומתן שבאנשי רביז"ל. הוא היה עובד ה', גאון ולמדן, מופלג במעלה. הוא גם היה מתלמידיו המובהקים של ר' שמואל אייזיק ז"ל.

מסופר, שפעם לא היה ביכלתו לשוב לביתו אחרי ראש השנה מחמת רדיפות המתנגדים, וישב שנה תמימה אצל רביז"ל מחמת זה. במוצאי יום כיפור של השנה השניה אמר רביז"ל שנחתם הדין על המתנגד שלמה מהייסין שימות, ואכן באותו חורף מת המתנגד, ומיד שב ר' ראובן יוסף לביתו.

עוד מסופר, שרב העיר הייסין, מקום מגוריו של ר' ראובן יוסף, היה מתנגד. רבינו ז"ל צווה לו לר' ראובן יוסף, שכל הוראה שישמע מפי הרב של העיר, יאמר תמיד בהיפוך. ואכן כך היה תמיד נוהג, גם אם הוא לא זכר בעצמו את פסק ההוראה, אבל מעוצם ראותו תמיד עין בעין אמיתת דברי אדמו"ר זי"ע, היה אומר תמיד להיפוך מדברי הרב הנ"ל, וכאשר פתחו את ספרי הפוסקים לעין כדברי מי הפסק, היו רואים בעיניהם שהאמת כדבריו, עד שברח הרב מן העיר עם כל בני ביתו בחרפה ובושה גדולה.

ר' ראובן יוסף, בהיותו בעל נכסים - היו אנ"ש רגילים להתאכסן בביתו כשנסעו לאומן ועברו דרך הייסין. גם מוהרנ"ת ז"ל היה רגיל הרבה להתאכסן אצלו, ור' ראובן יוסף לא חסך כל מאמץ לכבד את מוהרנ"ת כדבעי. הוא אף פקד וצווה על היתום הקטן לעמוד לרשותו של ר' נתן ולשמשו. ר' נתן אכן התבטא פעם, ואמר: בבית ר' ראובן יוסף יש לי הרחבת הדעת - - -

ר' ראובן יוסף נפטר בשנת תקצ"ה או תקצ"ו, [יש גירסא, שנסע לסאווראן בנסיון להשכין שלום, אחד החולקים זרק פמוט על ראשו ועי"ז נפל למשכב ונפטר].

* * *

וכלום אפשר להימצא במחיצת מוהרנ"ת ולא להכוות בשלהבתו הטהורה?! - - - אותו יתום קטן, ששמשו בכל עת, הקשיב לשיחותיו של מוהרנ"ת, וספג אל תוך נשמתו הטהורה את דבריו הנפלאים המאירים כספירים והמעוררים לעבודת השם יתברך.

היה זה כשנסע מוהרנ"ת לארץ ישראל, ובדרכו התעכב בהייסין בסוף ימי חודש טבת שנת ה'תקפ"ב [עין באריכות בימי מוהרנ"ת ח"ב כ'], ובאמצע הסעודה שהכינו עבור מוהרנ"ת בהשתתפות אנ"ש דשם, השמיע מוהרנ"ת שיחות התעוררות והתחזקות המביאים לידי מעשה. הנער היתום שהקשיב לדבריו בדריכות, התרגש עד מאד, והחל מהרהר בליבו אודות תכליתו הנצחי עלי אדמות. . . לשיאה הגיעה התרגשותו עת סיים מוהרנ"ת את שיחתו הארוכה במילים אלו: "די וועלט איז נישט און מען קען זיא נישט באקומען, תורה ועבודה איז יא און מען קען דאס יא באקומען" (העולם הזה הוא "לא", ואי אפשר להשיגו ולקבלו. תורה ועבודת ה' הם "כן", ואפשר להשיגם ולקבלם). כרעם נכנסו דברים אלי ללבו של הנער. . . הוא גמר אומר לישאר תמיד דבוק במוהרנ"ת. אחרי השיחה הנ"ל, שלחו דודו לקנות בשוק איזה דבר. וסיפר לאחר זמן ר' נחמן ז"ל, איך שבכל זמן הליכתו לשוק עשה קשר במחשבתו להיות דבוק במוהרנ"ת ז"ל כל ימי חייו - - -

* * *

בזיווג ראשון נשא ר' נחמן מטולטשין ז"ל אשה מעיר ברסלב. השידוך נגמר ע"י דודו ר' ראובן יוסף ז"ל. בת יחידה נולדה לו לר' נחמן מזיווג ראשון, והיא נישאה לר' יודל ב"ר יצחק בער מטעפליק ז"ל.

* * *

ר' יצחק בער יחד עם אחיו ר' יקותיאל היו מגדולי תלמידי מוהרנ"ת. שניהם נולדו מברכתו של המגיד מטראויץ, ר' יצחק בער, אביו של ר' יודל חתנו של ר' נחמן, אמר פעם לעת זקנותו: "דיינקען גאט, אז א ווי מען עפנט דעם רבים ספר שיינט עס מיר" (השבח וההודיה להש"י שכל מקום שנפתח לפניו בספרי רבינו ז"ל מאיר וזורח לו). גם המתנגדים הגדולים, העידו ואמרו עליו שהוא צדיק תמים - - -

* * *

לר' יודל נולדו בן ובת מבתו של ר' נחמן. הבת נישאה לבן דודה, ר' נתן ב"ר יקותיאל הנ"ל. ר' נתן היה גר בבאבריניץ. ובתו נישאה להקדוש ר' ישראל כהן ז"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של ר' אברהם בר"נ ז"ל. ר' נתן עצמו נרצח בשנות המהפכה ברוסיה הי"ד.

* * *

כאמור, שר' ראובן יוסף שידך לו לר' נחמן את אשתו הראשונה. ר' נחמן ז"ל עבר אז לגור בעיר ברסלב והיה תמיד אצל מוהרנ"ת ז"ל. אולם, לאחר זמן קצר נפטרה אשתו הראשונה. ואז נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל. אחרי נשואיו עבר להתגורר בעיר טולטשין הסמוכה לעיר ברסלב. מה נפלאים הם דברי ר' אברהם ז"ל בנו, בענין זה: "והשם יתברך סבב בנפלאותיו להושיבו בטולטשין , אשר לא רחוקה היא מברסלב , רק כערך ריחוק העיר נעמרוב מברסלב, וכפי המובן מדברי רביז"ל שהיתה בזה כוונה נפלאה מה שנתיישב בברסלב סמוך למוהרנ"ת שישב בעיר נעמרוב, ולא עם מוהרנ"ת בעיר אחת, כי מוהרנ"ת ז"ל רצה פעם אחת בחיי רבינו ז"ל להתיישב גם כן בעיר ברסלב, ולא הסכים על זה רביז"ל, [ברוב הכרח המניעות, אשר על ידם כל התהוות הכלים לקבל (עיין ליקו"מ ח"א תורה קפ"ה בסופו)]. אבל מחמת שעל כל פנים לא יבואו מניעות רק במשקל ובמידה, היה מאת השם יתברר מה שיצא רביז"ל להתיישב בעיר ברסלב, ולא נמצא מברסלב לנעמרוב אפילו שתי פרסאות [רוסיות = כעשרים ק"מ] , וכן כך סיבב השם יתברך אחר כך בריחוק אבי ממוהרנ"ת ז"ל, זה בברסלב וזה בטולטשין, שגם ביניהם לא נמצא ריחוק אפילו שתי פרסאות כנ"ל" עכ"ל.

* * *

שש עשרה שנה ישב ר' נחמן ז"ל בעיר הייסין [כנראה שזה כולל גם את זמן ישיבתו בעיר ברסלב כנזכר לעיל]. ואח"כ שמונה עשרה שנה בעיר טולטשין, ואז היה מנהגו שהיה הולך רגלי פעמיים בכל חודש אל מוהרנ"ת כדי לשמוע מפיו הקדוש דברי אלוקים חיים. ואח"כ ישב שמונה עשרה שנים בעיר ברסלב. והשמונה עשרה שנים האחרונות והנותרות בשבעים שנותיו, בילה בעיר אומאן בסביבות ציון רבינו הקדוש, ושם שימש בקודש, כחזן ושמש הקלויז שעל שם רבינו ז"ל, וכך היה גם חותם עצמו "אני נחמן המשמש בקודש".

* * *

אמו של ר' אברהם, מרת אסתר שיינדיל, היתה אשת חיל ובעלת מעלות. היא נישאה, כאמור, לר' נחמן בשנת תר"ד ז"ל בזיווג שני. לפני נישואיה עם ר' נחמן התאלמנה, והתגוררה אז בבית מרת אדל ז"ל בת רבינו הקדוש זי"ע. ומרת אדל ז"ל היא אשר שידכה אותה לר' נחמן מטולטשין ז"ל. בעת עריכת החופה, בשעת "ההקפות" סביב החתן כנהוג, לחשה לה מרת אדל באזנה, לאחר כל הקפה והקפה: "איך האב דיר גיגעבן א ערליכער מאן", [נתתי לך בעל ירא וכשר].

בזיקנותה, כשניטל ממנה כח הראות לגמרי רח"ל והיו צריכים לשמש אותה הרבה, ראו אז כולם את מלוא קומתו של ר' אברהם - בבואו בכל שנה על ימי ראש השנה הקדושים לאומאן - איך שהיה נזהר מאד מאד בכבודה, והיה משתדל לשמש אותה בכל כוחו. הוא היה רגיל אז לשבת אצלה זמן רב, ולהאכילה ולשמשה בכל צרכה. הוא היה מתחנן לפניה ומשדלה בדברים שתאכל עוד קצת וכו' וכדומה. והיו אנ"ש מציינים בזה שהכיבוד אב ואם שלו היה להפליא.

* * *

שני בנים ושלשה בנות נולדו לו לר' נחמן מטולטשין בזיווג שני. הבן השני היה שמו ר' ישראל, וכינוהו בשם ר' ישראל בול (כינוי זה קיבל כשהחליף את שמו המקורי לצורך התחמקות מהצבא הרוסי). הוא היה צעיר בגילו מר' אברהם אחיו, והיה מתגורר בטעפליק, והתפרנס ממסחר. על אף היותו אדם מלומד - העריץ מאד את ר' אברהם אחיו, הן מצד גדולתו בשנים, ובעיקר מחמת שהכיר במעלת קדושתו.

כשהיה בא ר' אברהם לטעפליק, היה רגיל להתאכסן אצל גיסו ר' אלתר טעפליקער ז"ל, לפעמים היה גם מתאכסן אצל אחיו. הרה"ח ר' לוי יצחק ז"ל - מתלמידיו של ר' אברהם - סיפר: פעם אחת הגעתי לטעפליק, שמעתי שר' אברהם נמצא אצל אחיו (שהיה גר ליד ביתו של ר' אלטר מטעפליק ז"ל). נכנסתי לביתו של ר' ישראל, וראיתי איר שר' אברהם ז"ל מדבר אתו הרבה, ור' ישראל הקשיב לדבריו בדריכות ובדרך ארץ גדולה מאד.

ר' ישראל היה מקורב קצת לאנ"ש. הוא היה נוכח כשנרצח ר' אלטר מטעפליק הי"ד בשנת תרע"ט. גם ר' ישראל עצמו נרצח ע"י הבולשביקים בסוף שנות המהפכה ברוסיה. הוא הניח אחריו בנים יראים ושלמים.

* * *

כאמור, ג' בנות נולדו לו לר' נחמן בזיווג שני. בת אחת ושמה מלכה, נישאה לר' נתן בייטלמאכער ז"ל, ובעלותו לארץ ישראל נאלצה להתגרש ממנו עקב סירובה לעלות גם היא לגור בארץ ישראל. בזיווג שני היא נישאה לר' אלטער טעפליקער ז"ל, אחרי שנפטרה אשתו הראשונה מרת דישל ע"ה.

* * *

לר' אלטער נולדו בזיווג ראשון ד' בנים. הבן הבכור היה שמו יוקל. הוא התחתן עם בתו של ר' אהרן (בארץ ישראל ונמצאים כאן מנכדיהם) בנו של ר' מיכל'ה בן ר' יצחק בן מוהרנ"ת. ר' אהרן הנ"ל היה אברך קדוש להפליא, ואנ"ש הפליגו מאד בשבחו, ונפטר צעיר לימים. היו לו כמה בנים ואחד מהם היה ר' נח מברסלב. הבן השני היה שמו ר' שמואל שמעלקע (המוזכר במכתבו של אביו לר' ישראל קארדונער בשנת תר"ע, נדפס בסוף ספר 'מי הנחל'). בן אחר היה לו ושמו ר' אליעזר. עוד בן היה לו ושמו ר' רוד. הוא נפטר צעיר לימים, והיו לו כמה בנים. ר' אליהו בערשאטער אשר עמר בראש אנ"ש בעיר בערשאד, לקח לאשה את בתו של ר' דוד ז"ל.

שמו המלא של ר' אלטער ז"ל היה: ר' משה יהושע בזשיליאנסקי המכונה אלטער. והוא היה בן של ר' אשר זעליג מטעפליק ז"ל. הנודע בכינויו: "דער רבי ר' זעליג", ר' אלטער, קיבל רוב חכמתו מתלמידי מוהרנ"ת, והיה תלמיד ויד ימינו של הרב מטשעהרין ז"ל.

הוא מסר נפשו לפרסם ולגלות לפאר ולרומם דעת אדמו"ר ז"ל בעולם כולו, ורבים הם אשר נתקרבו לדעת אדמו"ר על ידי ספריו הרבים אשר חיבר בדרכי אדמו"ר בלשון צחה, ודעת תבונה, אשר חננו ה'.

כמה שנים התפלל בראש השנה בשחרית עד "המלך". תפילתו היתה במתיקות ונעימות כמו אחד שמונה וסופר בידו פעריל (= אבנים טובות ומרגליות). חזן הקלויז היה רגיל לחכות בחזרת הש"ץ עד שיגמור ר' אלטער את תפילתו בלחש.

בידיו היו הכתבים של מגילת סתרים, ורבים מראשי התיבות אשר בה היו מפוענחים. חיבר את הספרים: 'השתפכות הנפש', 'משיבת נפש', 'אמונת עיתך', 'מילי דאבות', 'הגדה אור זורח', 'מי הנחל'. ועוד ספרים אשר לא נדפסו ונאבדו. כמו כן העתיק והכין לדפוס את הספר 'נחת השולחן' מהרב דטשעהרין ז"ל.

גם כל הכתבים של ר' אברהם בר"נ ז"ל היה מונח בעלייתו של ר' אלטר ז"ל. ר' אלטער ז"ל היה רגיל לכתוב הרבה, וכל מה ששמע מר' אברהם ז"ל היה כותב. הוא חיבב מאד כל דיבור ודיבור ששמע מר' אברהם ז"ל, הוא ידע נאמנה שרק שיחותיו של ר' אברהם כנות ואמתיות הנה (בלי שום ערבובים ושינויים, כאשר עוד נרחיב הדיבור בעזהשי"ת להלן בענין זה). הר"ר לוי יצחק ז"ל היה מספר:

הייתי פעם אצל ר' אלטער ז"ל על שבת. גם ר' אברהם ז"ל היה אז אצל ר' אלטער על שבת. במשך כל השבת דיבר ר' אברהם הרבה דיבורים מגדולת רבינו ז"ל ותורותיו. והנה תיכף ומיד ביציאת השבת קודש, אני רואה איך שר' אלטער כבר יושב וכותב בכתב ידו הנאה והעדין את כל הדיבורים ששמע במשך השבת מר' אברהם ז"ל - - -

בנו של ר' אלטער ז"ל ר' אליעזר הנ"ל, לא רצה לתת את כתבי אביו לאיש מחמת כי יקרו מאד בעיניו, רק הרה"ח ר' שמואל הורביץ ז"ל קיבל ממנו מעט מן הכתבים, וזאת רק אחרי שר' אליעזר שוכנע כי אכן כוונתו להדפיסם. (ידוע גם שר' נשקע טולטשינער ז"ל קיבל ממנו כתבים והדפיסם).

* * *

כאמור, כשנפטרה אשתו הראשונה של ר' אלטער מרת דישל, לקח את בתו של ר' נחמן מטולטשין מרת מלכה לאשה, ובזיווג זה לא נולדו להם ילדים. בי"ב אדר שנת תרע"ט נהרג ר' אלטער ז"ל על קידוש ה' כשספר תורה בידו הי"ד.

* * *

בת אחרת היתה לו לר' נחמן ז"ל ושמה רחל. היא נישאה לר' יחיאל ב"ר צבי פסח וייסליב ז"ל.

* * *

ר' צבי פסח היה תלמידו של ר' עקיבא מלמד מטולטשין ז"ל, אשר היה בקי בש"ס ופוסקים, קבלה וחסידות, אר היה מעיין גם בספרי חקירה ופילוסופיה, ומוהרנ"ת קירבו והחזירו למוטב, (יש בענין זה סיפור שלם עיין באבניה ברזל סי פ"ב, ומובא בשיח שרפי קודש אות תש"ג תש"ד קחנו משם). ועל ידו נתקרב ר' צבי פסח לאנ"ש. בשנת תרמ"ג ביקר ר' צבי פסח ז"ל בארץ ישראל. ובשנת תרס"ב הדפיס ביחד עם ר' ישראל מקארדאן ז"ל כמה מספרי רביז"ל. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים ונפטר בי"ג ניסן תר"ע ומנו"כ בהר הזיתים. היו לו כמה בנים: ר' יחיאל הנ"ל, ר' עזריאל ור' נפתלי.

* * *

רחל ע"ה, היתה ידועה בצדקתה אצל אנ"ש, בפרט במצוות הכנסת אורחים. . . היא נודעה בכינוי: 'רחל אמנו'. ר' אברהם אחיה העיר לה פעם - עקב ריבוי האנשים ששהו בביתה: מנעי רבים מביתך. . . היא היתה מכינה הרבה חלות לכבוד שבת קודש, אר מחמת ריבוי האורחים בליל שבת קרה לא פעם שלא נותר חלות לסעודת היום של שבת קודש. . . רחל הכירה בגדולתו וקדושתו של אחיה ר' אברהם. היא היתה רגילה לספר על עבודתו המופלגת הידועה של ר' אברהם ז"ל "שהיה רגיל לצאת חוץ ליישוב במוצאי שבת קודש וחוזר בערב שב"ק. . . וכך נהג במשך עשרות בשנים. . ." שני בנים נולדו להם לר' יחיאל ואשתו רחל: ר' נחמן ור' אבא לישינסקי [יצויין אגב אורחא, שר' אבא היה רגיל לשמש הרבה את ר' געצ'ע ז"ל]. ר' יחיאל נפטר בשנות תרפ"א - תרפ"ב.

* * *

בת נוספת היה לו לר' נחמן מטולטשין אשר נישאה לר' גדליה זאב מאומאן, בנו של ר' מנשה ז"ל, שהיה תלמידו של מוהרנ"ת ונחשב כאחד מגדולי וחשובי אנ"ש בימים ההם. ר' גדליה הנ"ל היה רגיל לפרקים לשמש את גיסו הר"ר אברהם ז"ל.

* * *

לאסתר שיינדיל אמו של ר' אברהם, היה בן עוד מזיווג ראשון שלה, ושמו היה ר' שמואל שמעלקע. הוא היה גר בטשעהרין. ר' אברהם ז"ל כשהיה מגיע לטשעהרין היה רגיל להתאכסן אצלו. צורת פניו היתה כשל אחיו (= מאמו) ר' אברהם ז"ל.

* * *

הנה, אם באנו לספר תולדותיו ופרשת חייו של איש גדול בענקים הלזה, ה"ה הרה"ח ר' נחמן חזן מטולטשין תלמידו המובהק של מורינו הרב ר' נתן זצ"ל, לא יכילו כל אילי נביות להעלותם על הכתב, יכלו הגליונות והם לא יכלו. אם אמר רביז"ל שעל כל אחד מאנשיו יוכלו לחבר חיבור שלם, הרי שעל ר' נחמן ז"ל מטולטשין ופעליו, לא היינו מסתפקים בחיבור אחד. אולם למען לא נמנע טוב מבעליו, אמרנו להעלות גרגירים אחדים ממסכת חייו הקדושים עלי אדמות, למען ידעו הדורות הבאים, מיהו זה אשר היה עיקר ממשיר דרכו של מוהרנ"ת, ואביו של האי גברא רבא ואילנא רברבא, מחבר ספר הלזה "ביאור הליקוטים", הלא הוא ראש חבורת העובדים באומאן, המכונה בפי כל "ר' אברהם ב"ר נחמן", שהוא אשר המשיך למסור דעת רביה"ק הצרופה, לדורות הבאים אחריו עד עולם, כפי אשר קיבל וינק מאביו ר' נחמן ז"ל, ראש תלמידיו ומשמשיו ומשרתיו של מוהרנ"ת ז"ל, וזאת לדעת, כי אנשים כמלאכים הנ"ל, אשר כל עיקר עבודתם היתה בתכלית ההסתרה והצנע לכת, ממילא מובן שכל מה שנכתוב אודותם, זה רק כמאן דמחוי במחוג, כי מבלי משים נתגלה לעיתים טפח מפעלם ומעשיהם, אבל לעומת זאת כיסו אלפי אלפים טפחים.

בראש בראשון נעתיק לכאן מה שמעיד וכותב עליו בנו הר"ר אברהם ז"ל בספרו כוכבי אור וז"ל שם :

נתעוררתי להכיר ולהתבונן בגדולת אבי הרב ר' נחמן ז"ל מטולטשין, כי הוא אשר אמר עליו מוהרנ"ת ז"ל - בפני ר' אהרן בן ר' אברהם חיים מאומאן - בזה הלשון: "אני מכין את הכל עם העט, ואחר כך יהיה יכולת גם לר' נחמן מטולטשין להנהיג את - המון אנשי שלומינו , אשר כינה אותם אז בשם - הגלגל". [ובלשון אשכנז אמר בזה הלשון: "איך גרייט צו אלדינג מיט דער פען, דער נאך וועט נחמן טולטשינער אויך קענען פירען דאס רעדיל"].

כי אף על פי שמחמת שהיה יתום, לא עלה כל כך במעלת הלימוד, אבל גם הוא קרא ושנה הרבה, ומחמת שהעיקר הוא השימוש והשקידה על דלתי הרב, ולא נמצא כלל בכל אנשי מוהרנ"ת ז"ל שוקד על דלתותיו כמוהו בערך ארבע עשרה שנים, כי אפילו ר' משה ואחיו ר' זאנוויל (תלמידיו החשובים של מוהרנ"ת וגם נתגדלו בביתי), כל ימי היותם בברסלב, לא היו באים למוהרנ"ת ז"ל רק בשבת בסוף הסעודה של הלילה, ויום השבת, ובסעודה שלישית, ומוצאי שבת קודש. ואחר כך נתרחקו להתישב בטשעהרין , ולא זכו לעמוד לפניו רק בקצת הזמן שנתעכב בטשעהרין , שבוע או שתיים בחורף, ואחר כך בקיץ שבוע או שתיים, ובימי ראש השנה באומאן, ושתי פעמים או יותר נסע אתו יחד גם ר' משה ז"ל הנ"ל. אבל אין זה עולה כלל, כנגד הדביקות, והשימוש, וריבוי העמידה לפניו, שזכה אבי ז"ל.

ואם הייתי זוכה בימי חייו הקדושים להכיר ולידע כל כך מחשיבותו ומעלתו, כאשר שמתי אל לבבי זה ערך שלשה שנים, יודע אני בבירור שלא היו עוברים עלי התלאות המשונות ועניות ודחקות כזאת, אשר עד היום לא יצאתי מהם.

והנה, שמתי אל לבבי בדבר הכתובים שבענין יהושע בן נון, ואשר ממילא נבין, שגם זולת השבח שנאמר עליו: "לא מש וגו'", היה בוודאי עובד ה', ובורח מן החטא, ואף על פי כן, אם גדלה עבודתו בכפלי כפליים, ולא להידבק כל כך למשה רבינו ע"ה, נראה מדברי חז"ל, שלא היה זוכה אחר כך למלא מקומו, ולקבל מאתו סמיכות ידיו, במעלה מופלגת כל כך, וגם עינינו הרואות, שבהרבה מקומות קראה אותו התורה בשם משרת למשה רבינו ע"ה, כי בפרשת "כי תשא" וב"משפטים" בסופה נזכר לשון הכתוב: "ומשרתו וגו'", ובפרשת "בהעלותך" בהכתוב: "ויען וגו' משרת משה", וגם בתחילת ספר יהושע מתחיל הכתוב: "ויהי אחרי וגו' משרת משה".

וכפי רוממות מוהרנ"ת הנ"ל, אשר זכה בכח רבינו ז"ל לפני משה בעצמו, הלא דבר הוא מה שהזכרתי לעיל, שבכל אנשי מוהרנ"ת ז"ל, לא היה נמצא משרת, ומשמש, ודבוק למוהרנ"ת כמוהו, והוא אשר היה מקבל מאתו כל הדיבורים מפה לפה, המוכרחים לדיבורים בכתב, וברוב הרגשתו את דברי מוהרנ"ת, הפקיר את עצמו מנעוריו, שלא רצה לחשוב כלל בעמקי מלאכה ועבודה גשמיות, והלך רגלי אל מוהרנ"ת פעמיים בכל חודש, כדי לשמוע דברי אלהים חיים, מה שקיבל מרבינו ז"ל, ומה שחידש בהם בסמיכתו מידי רבינו ז"ל, אשר הן הן ספרי ליקוטי הלכות אשר כבר זיכו את הרבים לאין ערוך כנודע ומפורסם בכל אנ"ש, ומכל שכן שאינו דומה הרואה אותם בספר, לשומע אותם מפיו הקדוש. וכמובא גם מזה בדברי רבינו ז"ל (עיין ליקו"מ תורה י"ט אות ט'. ל"ו אות ה'. ק"ך). [ועיין עוד דברים חוצבים להבות אש ברוממות גדולת הר"ר נחמן ז"ל בשיחות וסיפורים אות מ"ה מ"ו].

וברוב הרגשת אבי ז"ל, שזכה להרגיש בדברי מוהרנ"ת, קיבל על עצמו עניות מופלגת ועצומה כמה שנים, וטרח ויגע להעתיק כל הששה כרכים, באופן שיהיו ראוים להדפיס מהם, [כי מכתיבת מוהרנ"ת ז"ל, ברוב מהירותו נדבקו הרבה מהאותיות זה לזה, עד שהיה קשה להדפיס מהם]. ולא קיבל על זה פרס ומעות ממוהרנ"ת ז"ל אפילו פרוטה אחת. ומאמר רבינו ז"ל לאנ"ש על מוהרנ"ת ז"ל: "שיש להם להחזיק לו טובה, כי לולא הוא, לא היה להם אפילו דף אחד!" - סובב אחר כך זה המאמר גם על אבי ז"ל, בשקידתו ויגיעתו להוציא לאור ספרי מוהרנ"ת ז"ל, ושמעתי מאתו: שבעת גמרו את כתיבת ספרי ליקוטי הלכות, שאל אותו פעם אחת מוהרנ"ת ז"ל: "ההרגשת בספרי התנוצצות אלהות?" ובלשון אשכנז בזה הלשון: "האסט דו געפילט אין מיינע ספרים התנוצצות אלהות?" והשיב לו: הן! [והיה מבואר מדבריו, שכמה פעמים ברוב הרגשתו והתנוצצות אלהות שזרחה עליו, מחמת זה היה מוכרח להניח את הקולמוס מתוך ידו, ולפסוק לגמרי מהכתיבה].

ואחר כך חגר מתניו, להדפיס על כל פנים הכרך הראשון (או"ח חלק א), ועל זה נתעורר מוהרנ"ת ליתן לו קצת על הוצאות הדרך לעיר יאס שבמדינת וואלאכיא. אבל את אשתו ומשפחתו השאיר אחריו בערום ובחוסר כל בלי אב ופטרון. וזוגתו, כששמעה בטולטשין, שנסע למדינת וואלאכייא נסעה לברסלב להודיע למוהרנ"ת ז"ל, שאם לא יספיקה על כל פנים בלחם צר ומים לחץ, תגווע ח"ו ברעב היא וזרעה, והוכרח מוהרנ"ת לכתוב לבנו ר' יצחק מטולטשין ז"ל, ליתן לה בכל שבוע איזה סכום, באופן שתתפרנס על כל פנים בצמצום. ואבי ז"ל בעצמו בכל אורך הדרך הרבה מאד לצמצם ולמעט בהוצאות, וגם בתחילת הדרך הלך רגלי כמה פעמים, כי גם הוצאות הדפוס בעצמה היתה קשה וכבד על מוהרנ"ת ז"ל, כפי עוצם עניותו והסתרתו מאנשי תבל. עכ"ל הזהב והנעים של ר' אברהם בספרו 'כוכבי אור'.

* * *

עד כדי כך גדלה השגתו בדברי מוהרנ"ת הקדושים המלאים דברים נפלאים ונוראים ועליונים, ולא בכדי היו אנ"ש אומרים: כאשר ר' נחמן מתפלל - מתפלל הליקוטי הלכות מתוך גרונו, גודל התלהבותו בתפילתו הרשימה מאד את הנוכחים, והיו רגילים להתבטא על תפילתו: "אז דאס איז א קעסיל וואס קאכט" (= הרי הוא כיורה רותחת).

חתנו, ר' יודל ב"ר יצחק בער, התבטא פעם אחת על תפלתו: "כשחותני עומד לפני העמוד הריהו בוער כקטר של רכבת" (=אזוי ווי א לוקמאטיף).

כשנסתלק ר' נחמן, אמרו עליו גדולי אנ"ש: "עד ביאת משיחנו כבר לא נשמע עוד תפלה כזאת".

בד בבד שימש את מוהרנ"ת בכל לב, ואף נתלווה אליו בנסיעות שונות. באחת ההזדמנויות המיוחדות, זכה להתלוות למוהרנ"ת בנסיעתו לליפוביץ, ואף לשהות במחיצתו בשמחת בן זכר, שנערכה בבית אחד מאנ"ש, שם פעל מוהרנ"ת דבר נפלא שהיה מפנה בחיי ר' נחמן ז"ל, בהמשיכו לו קול נעימה נפלאה - אשר לא היה מוכשר לכך לפני כן - עד שבחלוף השנים, לא היו אפילו המתנגדים עוצרים כח להתאפק מלשמוע את תפילתו לפני העמוד. ונעתיק איפוא לשונו של בנו הר"ר אברהם ז"ל מה שכתב בענין זה:

ומדי עסקי לכתוב לדורות חשיבות ומעלת אבי ז"ל, הנני להודיע מה שזכה פעם אחת בליל שבת קודש פרשת בשלח - שנקרא שבת "שירה" - שנתחבר אז עם מוהרנ"ת בנסיעתו לליפאויץ, ולילך אתו שם על שמחת בן זכר, בבית איש אחד , שהיה לו היכרות עם מוהרנ"ת ז"ל, אבל היה נמצא אז בזה הבית חזן אחד, אשר מוהרנ"ת ביקש מזה החזן לנגן לכבוד שמחת השבת הנ"ל , וזה החזן היה מצד המתנגדים , וכדי להכעיס למוהרנ"ת לא רצה בשום אופן לנגן, וענה ואמר מוהרנ"ת לאבי ז"ל: נגן אתה! [זינג דו!]. והתחיל אבי ז"ל לנגן ולשורר את השירה בנעימה נפלאה לכל אוזן השומע, ומוהרנ"ת אמר לו אחר כך: לא ידעתי כלל, הלא יש ביכלתך לנגן. והחזן הנ"ל נתבייש אחר כך לפני כל העומדים שם.

והרב מטשערין ז"ל אמר פעם אחת, ששמע מאנשים הבקיאים באבי בימי בחרותו, שבאמת לא היה לו כלל בתחילת ימיו קול נגינה נפלא כזה, ומאז והלאה התחיל לנגן לפני מוהרנ"ת ז"ל בסעודות שבת קודש וכדומה.

ולפני העמוד נתיירא מוהרנ"ת להעמידו, יען אשר ידע שברוב תבערת לבבו, והרגשו דיבורי התפלה, ובתוספות אימתא דציבורא, יכול להגביה קולו עד שיהיה ניזוק חם ושלום בהריאה [כמו שנזדמן לפעמים בין החזנים], ואף על פי כן אחרי פטירת מוהרנ"ת ז"ל, נתעוררו אנ"ש להעמידו לפני העמוד בראש השנה ויום הכיפורים, והתעוררות -הציבור מתפילתו קשה וכבד לבאר בכתב, והגביר ר' אבא ז"ל מטשעהרין, הוכיח פעם אחת לחתנו ר' אברהם ייבין ז"ל אשר לא נסע לאומאן על ראש השנה, ואמר לו: שאם לא היינו זוכים באומאן, רק לשמוע את תפילת ר' נחמן שבמוסף ראש השנה, גם כן כדאי לנסוע! וכל אנשי אומאן , אפילו המתנגדים , היו נבהלים ומשתוממים , בשמעם את נגינתו ותפילתו, עכ"ל הנעים של ר' אברהם ז"ל בספרו "כוכבי אור".

* * *

מסופר, כי באחת מנסיעותיו של ר' נחמן עם מוהרנ"ת ז"ל, ביושבם בעגלה העיפה הרוח את כובעו של מוהרנ"ת מעל ראשו וסחפתו למרחקים. העגלה המשיכה לדהור כשמוהרנ"ת מרים ידיו כנואש מהכובע. אמר ר' נחמן בלבו: "כלום יהיה זה לכבוד רבי לבוא העירה בלי כובע העליון?" ובכן ציווה לעגלון לעצור, וטרח את עצמו לחזור ולחפש אחר הכובע, וחיזר על כל הדרך - מהלך מרחק רב - עד שמצא את הכובע. כשחזר אל מוהרנ"ת עם הכובע בידו התרגש מוהרנ"ת מאד, וחבשו לראשו באמרו לו "כשם שהנחת דעתי, כן תנוח דעתך עליך". וכשהיה ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל מספר סיפור זה, הדגיש ואמר: "הרי היה לאבי ברכה ממוהרנ"ת שינוח דעתו על מקומו, ומשום כך היה באמת איש נבון ומיושב מאד".

פעם כשהיה ר' יצחק בנו של מוהרנ"ת אצל אביו בברסלב, נאבד לו סכום כסף שהיה שייך לבית הדואר בטולטשין שהוא ניהלו כידוע, ונעצב מאד מזה, וגם למוהרנ"ת כאב הדבר מאד, ולא הועילו לזה כל החיפושים וכו'. עד שר' נחמן ז"ל שהוא היה מיושב בדעתו מאד כנ"ל, הלך ובדק גם במקום זריקת האשפה, בסבלנות מרובה, מחפץ לחפץ, עד שמצא את הכסף, וכשהביא את הכסף, שבחו מוהרנ"ת מאד.

[ואגב אורחא נספר עוד ב' עובדות בקשר לנסיעותיו עם מוהרנ"ת: פעם כשנסע עם מוהרנ"ת בימי החורף, והתאכסנו באיזה אכסניה, והיה קשה שם מאד לר' נחמן ז"ל לסדר עבור מוהרנ"ת מקום טוב לשינה, כי החלונות היו פתוחים ושבורים. ורצה מאד ר' נחמן ז"ל להשתדל בזה כדי שיוכל מוהרנ"ת לנהוג מנהגו בקימת חצות ולימוד תורה בלילה ללא הפרעות של צינה וקור. אולם לאחר כל טרחותיו לא הצליח. ואף על פי כן באמצע הלילה כשנתעורר ר' נחמן ז"ל, ראה איך שמוהרנ"ת כבר יושב עם השו"ע יו"ד, ולומד בהתמדה, אחר שכבר ערך את התיקון חצות. ועוד מסופר, שפעם נסע ר' נחמן ז"ל עם מוהרנ"ת, ומוהרנ"ת התפלל תפילת שחרית בעגלה, אולם לא היה יכול להתלהב בתפילתו כדרכו, והבחין ר' נחמן ז"ל איך שמוהרנ"ת מתאמץ מאוד בתפילתו, אולם כשהגיע לתיבות "והודו לזכר קדשו", התלהב מוהרנ"ת למאד. והרגיש ר' נחמן ז"ל בזה, שמוהרנ"ת פירש את הפסוק הנ"ל באופן זה: "שצריכים להודות לה' אפילו לזכר מעט הקדושה שנשאר לו לאדם". ומשם ולהלן התפלל כבר מוהרנ"ת בהתלהבות כהרגלו].

כל כך שימש ושירת ר' נחמן את מוהרנ"ת, ואשר על כן זכה יותר משאר תלמידי מוהרנ"ת. כך אכן כותב הר"ר אברהם ב"ר נחמן ז"ל בספרו כוכבי אור: הבנתי מאבי ז"ל, שעיקר הכרתו בגדולת ורוממות מוהרנ"ת ז"ל, וידיעותיו שזכה על ידו לידע מגדולת ורוממות רבינו ז"ל, היה רק מרוב שקידתו על דלתי מוהרנ"ת ז"ל, ונסיעותיו התמידיות שני פעמים בכל חודש אל מוהרנ"ת, כי שבת אחד היה בביתו בטולטשין, ושבת אחת היה בבית מוהרנ"ת ז"ל, עם קצת ימים קודם השבת ולאחר השבת. וחוץ נסיעותיו אשר נסע אתו לשמשו לעת זקנותו, והנסיעה היתה מתארכת כמה פעמים , הן בקיץ הן בחורף.

* * *

גם אצל שאר אנ"ש התפרסם הדבר, וכולם ידעו בבירור, שר' נחמן ז"ל הוא אשר זכה יותר מכולם, מחמת שסילק את דעתו לגמרי, וכל חפצו היה רק לשמש את מוהרנ"ת. עד שאכן זכה לקבל יותר מכולם.

גם הרב מטשעהרין ז"ל, שהוא הרי היה שר התורה, גאון עולם, ובכל זאת עשה כל טצדקי בכדי לשמוע את שיחותיו הקדושים של ר' נחמן ז"ל. ר' נחמן עצמו, מחמת כבוד התורה של הרב זצ"ל, לא רצה לדבר לפניו בשום אופן. אבל הרב מטשערין לא ויתר על הזכות הזאת, ומצא לו עצה ליכנס אל ר' נחמן באופן שר' נחמן לא ירגיש בכניסתו, בכדי שיוכל להקשיב לשיחותיו הנעימים. היה פעם שבכל זאת הרגיש ר' נחמן ז"ל שהרב ז"ל נמצא אצלו ומיד הפסיק לדבר. . . ואז נענה לו הרב מטשעהרין: ר' נחמן, אז איך עהר א ווארט פון אייך, איז דאס ביי מיר א פירוש אויפ


0544-525396 | 03-9091753




תיקון הכללי
להפצה בשקל
תיקון הכללי להפצה בשקל