זוג עינים שובבניות, שטופות דמעות. פיאות זהבהבות, נוטפות מי-מקוה טהורים, תחובות עמוק עמוק בתוך סטנדר גדול-מידות ועתיק-יומין. חפץ הוא הילד הקטן, בכל נפשו ומאודו, להמשיך עליו קדושת שבת כראוי - - -
- - - ערב שבת קודש, בבית הכנסת הישן של מז'בוז'.
בבית סבו הבעל שם טוב הקדוש, בו נולד וגדל, קלטו אזניו הקטנות הרבה על השגות עליונות של צדיקים, ואורות גבוהים המתגלים להם. מתאספים היו כאן תכופות, גדולי החסידות באותה עת, תלמידי המגיד הקדוש ממזריטש, ומשוחחים בסילודין, שיחות שלא שמעתן אוזן; מילין לצד עילאה ידברו. הם סיפרו מעשיות נפלאים של עבודת ה' ושל חתירה למדריגות גבוהות, מן הבעל שם טוב ומתלמידיו הקדושים והנוראים, שכבר אינם ושהינם עדיין בחיים חיותם. לב הילד, נחמן, העומד ומקשיב, מתמלא מבלי משים, כיסופין עזים וגעגועים עצומים לבורא יתברך שמו.
סבתו אדל, בת הבעש"ט הקדוש, מתהלכת בבית כל היום, בהשתוקקות עליונה, וכאילו שואלת את עצמה כל העת: "מה עוד יכולה אני לעשות דבר שיהיה לרצונו יתברך?" - כה תיאר אותה לימים, נכדה רבי נחמן מברסלב, לאחר ששאלוהו, מדוע החשיב כל כך הבעל שם טוב את בתו אדל; "זי איז ארום געגאנגען מיט א פארביינקט הארץ צום אויבערשטן - וואס נאך וואלט איך געקענט טאן א זאך וואס זאל זיין פאר אים לרצון?" (שיח שרפי קודש ח"א, ע"ב)- - -
ובתה של אדל, אמו של רבי נחמן,הלא "פייגא'לע די נביאה'טע" (הנביאה) קראו לה אחיה, ה"דגל" והרבי ר' ברוכ'ל, זכר צדיקים לברכה - על שום שעינים קדושות לה, ורואה ברוח הקודש.
זה קרוב לשתי עשרות שנים שאביה הגדול של הסבתא אדל, הבעל שם טוב הקדוש, עלה בסערה השמימה, ורוחו הקדושה עדיין מלאה את הבית במז'בוז'.נחמן בן השש - הנקרא על שמו של רבי נחמן מהורדנקה, אבי אביו רבי שמחה - אינו מחסיר הגה היוצא מפי כל אורח נוטה ללון, מגדולי עולם המגיעים לכאן לעתים מזומנות, כנשרים הדואים מקצה השמים, לפקוד את קינם.
נחמן הקטן, שומע תיאורים רבים של עבודת ה' עילאית, והוא מנסה לא אחתלחקות את הדברים. עתה, ביום שישי, אך יצא מן הטבילה, "בא לביתו ולבש בגדי שבת, נכנס לבית המדרש, הלך אנה ואנה, ורצה להמשיך עליו קדושת שבת ונשמה יתירה. והיה חפץ לראות איזה דבר - - - אך לא ראה כלל... והיה מתגעגע מאד לראות - - - בתוך זה התחילו להכנס אנשים לבית המדרש, ובא איש חשוב ועמד על השטענדיר שלו והתחיל לומר שיר השירים, והלך הוא והכניס ראשו למטה, בתוך השטענדיר, ומחמת שהיה ילד קטן, לא הקפידו עליו, והוא היה מונח שם, והתחיל לבכות, ובכה מאד בדמעות שליש, כמה שעות, עד הערב, עד שעיניו עלו נפוחות (שקורין גישוואלן). אחר-כך פתח עיניו, ונדמה לו כאילו הוא רואה איזה אור, מחמת שכבר נדלקו הנרות, ועיניו היו סתומים כל כך בבכיה... ואז נתקררה דעתו קצת..." (חיי מוהר"ן רל"א).
התבגר יותר, התחיל עמו המלמד ללמוד גמרא. התאווה עד מאד לדעת יותר, שילם למלמד מכיסו "שלשה גדולים" בעד כל דף נוסף שלימדו, כסף שאותו היה מקבל מאמו פייגא'לע, כדי לקנות לו דבר-מה לאכול.
"וכן היה נכנס בעבודת ה'. וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאד מאד, עד שלא ידע שום אדם ממנו כלל... ועיקר עבודתו בתחילה, היה בפשיטות גדולה, בלי שום חכמות כלל, רק בפשיטות גמורה. וכל דבר ודבר שעשה, הכל היה ביגיעה גדולה, בכח גדול ובמסירות נפש" - מתאר תלמידו הגדול, הרה"ק רבי נתן, הממשיך: "ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל, רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד; שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם. והיו לו כמה וכמה עליות וירידות, אלפים ורבבות, עד אין שיעור וערך. והיה קשה וכבד עליו מאד מאד להתחיל להכנס בעבודת השם, לקבל עליו עול עבודתו יתברך, והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסוק בעבודת השם, ואחר כך נפל מזה, וחזר והתחיל, וחזר ונפל. וכן היה כמה פעמים, עד שפעם אחת נתחזק אצלו, שיהיה חזק מאד, שיאחז בעבודת השם לעולם, ולא יסתכל על שום דבר בעולם. ומאז והלאה נתחזק לבו בה'. ואף על פי כן, גם אחר כך היו לו תמיד עליות וירידות הרבה מאד מאד, רק שאחר כך היה חזק, שלא יניח עבודתו יתברך לעולם, אף על פי שיש לו ירידה לפעמים, אף על פי כן יהיה מתחזק עצמו בעבודת השי"ת בכל מה שיוכל" (שבחי הר"ן ה').
הוא ניסה ללמוד גם לבד, משניות, אך לא הבין. התנפל בבכי לפני ה' יתברך, שיאיר את עיניו, עד שאכן זכה ויכול היה כבר ללמוד משניות בעצמו. כך הלך מספר לספר, שאותם התייגע מאד להבין, תוך שהוא בוכה ובוכה ומאמץ את מוחו מאד.
מתחת לגג הרעפים, בבית אביו, מתייפח היה חרישית לעתים מזומנות, ומפיל תחינה, בשפת אמו, אידיש, לפני אביו שבשמים, בריצויים ופיוסים רבים, ובבקשות מבקשות שונות, שיזכהו ברחמיו, לקרבו לעבודתו יתברך - - - באותה עליה היה מעין חדר, מאחורי מחיצה של קנים, שם החזיקו תבן ומספוא. החביא עצמו בין הקש, ואמר תהלים בכוונה. "והיה צועק בלחש להשי"ת, שיזכהו לקרבו אליו". ברוב חכמתו, התטען בתפילתו בכמה וכמה מיני טענות ואמתלאות לפני ה', שראוי לו יתברך לקרבו אליו