קורות חייו של רבי נחמן מברסלב

פורום כללי בו תוכלו לכתוב כל דבר הקשור לברסלב ולרבינו לשוחח ולדון

קורות חייו של רבי נחמן מברסלב

הודעהעל ידי אור הגנוז ברסלב » א' יולי 07, 2013 12:35 pm

קורות חייו של רבי נחמן מברסלב
רק שלושים ושמונה וחצי שנים חי רבי נחמן מברסלב עלי אדמות, ותורה כה עמוקה ורחבה הותיר אחריו. אין נושא מוסרי או השקפתי שלא נגע בו נגיעה שיש בה כדי "לבקוע את כל גידי קשיות הלב" - כלשון-קדשו על ספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן". אין הוא מטיף מוסר כל עיקר, ויחד עם זאת הדרך הרחומה שלו, מלאת הרוך והאהבה, כה מחייבת עד כי לאדם זר היא תיראה תובענית מדי: קימת חצות, התבודדות, שבירת תאוות, זכרון תדיר של עלמא דאתי, תפילה בכח, להיות בשמחה תמיד, קביעת שיעורים יומיים בכל חלקי התורה, הן הנה קצות דרכיו. גם הוא עצמו אמר: "הפחות שבאנשי, אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד". ואף על פי כן, הכל ברחמנות מאין דוגמתה - אדרבה, מראה הוא לחוטאים הגדולים ביותר, כי "עדיין ה' עמם ואצלם וקרוב להם".

בין הצדיקים הקדושים והנוראים מלפני מאתיים שנה בקירוב, זכותם תגן עלינו, היה רבי נחמן מברסלב זצוק"ל חידוש אשר כמותו לא היה זהעידן. מפליאים דבריו הרבים, התואמים להפליא את הלך הרוח של דורנו זה, עם כל הכפירה הנוראה השוררת, והעצבנות הרווחת. הוא כמו הקדים את דורו בכמה דורות. כיום מבינים, הרבה יותר מאי-אז, את הצורך החיוני בתורת ההתחזקות שלו, שאת זרעיה זרע סבו, מרן הבעל שם טוב הקדוש, ואצלו הבשילו אשכלותיה. וזו לא רק תורת ההתחזקות; אלא מאות תורות ושיחות שהשמיע, שכל אחת מהן הינה השקפת עולם מלאה, היאך להסתכל על החיים וכיצד לחיות אותן למעשה. הרבי מברסלב הטיב ללמד, איךלחתור אל הדרגה הגבוהה ביותר, ויחד עם זאת השכיל מאד להדריך, איך לא ליפול מהדרגה הקטנה ביותר. הוא נכנס לפרטי הפרטים שבנבכי נפשו של החפץ לגשת אל הקודש, עד כדי כך, שאי אפשר שלא להתפעל מחכמת האלקים שבלבו של אותו צדיק מיוחד "דאחיד בשמיא וארעא" ממש.


שנות ילדות

זוג עינים שובבניות, שטופות דמעות. פיאות זהבהבות, נוטפות מי-מקוה טהורים, תחובות עמוק עמוק בתוך סטנדר גדול-מידות ועתיק-יומין. חפץ הוא הילד הקטן, בכל נפשו ומאודו, להמשיך עליו קדושת שבת כראוי - - -
- - - ערב שבת קודש, בבית הכנסת הישן של מז'בוז'.

בבית סבו הבעל שם טוב הקדוש, בו נולד וגדל, קלטו אזניו הקטנות הרבה על השגות עליונות של צדיקים, ואורות גבוהים המתגלים להם. מתאספים היו כאן תכופות, גדולי החסידות באותה עת, תלמידי המגיד הקדוש ממזריטש, ומשוחחים בסילודין, שיחות שלא שמעתן אוזן; מילין לצד עילאה ידברו. הם סיפרו מעשיות נפלאים של עבודת ה' ושל חתירה למדריגות גבוהות, מן הבעל שם טוב ומתלמידיו הקדושים והנוראים, שכבר אינם ושהינם עדיין בחיים חיותם. לב הילד, נחמן, העומד ומקשיב, מתמלא מבלי משים, כיסופין עזים וגעגועים עצומים לבורא יתברך שמו.

סבתו אדל, בת הבעש"ט הקדוש, מתהלכת בבית כל היום, בהשתוקקות עליונה, וכאילו שואלת את עצמה כל העת: "מה עוד יכולה אני לעשות דבר שיהיה לרצונו יתברך?" - כה תיאר אותה לימים, נכדה רבי נחמן מברסלב, לאחר ששאלוהו, מדוע החשיב כל כך הבעל שם טוב את בתו אדל; "זי איז ארום געגאנגען מיט א פארביינקט הארץ צום אויבערשטן - וואס נאך וואלט איך געקענט טאן א זאך וואס זאל זיין פאר אים לרצון?" (שיח שרפי קודש ח"א, ע"ב)- - -

ובתה של אדל, אמו של רבי נחמן,הלא "פייגא'לע די נביאה'טע" (הנביאה) קראו לה אחיה, ה"דגל" והרבי ר' ברוכ'ל, זכר צדיקים לברכה - על שום שעינים קדושות לה, ורואה ברוח הקודש.

זה קרוב לשתי עשרות שנים שאביה הגדול של הסבתא אדל, הבעל שם טוב הקדוש, עלה בסערה השמימה, ורוחו הקדושה עדיין מלאה את הבית במז'בוז'.נחמן בן השש - הנקרא על שמו של רבי נחמן מהורדנקה, אבי אביו רבי שמחה - אינו מחסיר הגה היוצא מפי כל אורח נוטה ללון, מגדולי עולם המגיעים לכאן לעתים מזומנות, כנשרים הדואים מקצה השמים, לפקוד את קינם.

נחמן הקטן, שומע תיאורים רבים של עבודת ה' עילאית, והוא מנסה לא אחתלחקות את הדברים. עתה, ביום שישי, אך יצא מן הטבילה, "בא לביתו ולבש בגדי שבת, נכנס לבית המדרש, הלך אנה ואנה, ורצה להמשיך עליו קדושת שבת ונשמה יתירה. והיה חפץ לראות איזה דבר - - - אך לא ראה כלל... והיה מתגעגע מאד לראות - - - בתוך זה התחילו להכנס אנשים לבית המדרש, ובא איש חשוב ועמד על השטענדיר שלו והתחיל לומר שיר השירים, והלך הוא והכניס ראשו למטה, בתוך השטענדיר, ומחמת שהיה ילד קטן, לא הקפידו עליו, והוא היה מונח שם, והתחיל לבכות, ובכה מאד בדמעות שליש, כמה שעות, עד הערב, עד שעיניו עלו נפוחות (שקורין גישוואלן). אחר-כך פתח עיניו, ונדמה לו כאילו הוא רואה איזה אור, מחמת שכבר נדלקו הנרות, ועיניו היו סתומים כל כך בבכיה... ואז נתקררה דעתו קצת..." (חיי מוהר"ן רל"א).

התבגר יותר, התחיל עמו המלמד ללמוד גמרא. התאווה עד מאד לדעת יותר, שילם למלמד מכיסו "שלשה גדולים" בעד כל דף נוסף שלימדו, כסף שאותו היה מקבל מאמו פייגא'לע, כדי לקנות לו דבר-מה לאכול.

"וכן היה נכנס בעבודת ה'. וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאד מאד, עד שלא ידע שום אדם ממנו כלל... ועיקר עבודתו בתחילה, היה בפשיטות גדולה, בלי שום חכמות כלל, רק בפשיטות גמורה. וכל דבר ודבר שעשה, הכל היה ביגיעה גדולה, בכח גדול ובמסירות נפש" - מתאר תלמידו הגדול, הרה"ק רבי נתן, הממשיך: "ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל, רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד; שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם. והיו לו כמה וכמה עליות וירידות, אלפים ורבבות, עד אין שיעור וערך. והיה קשה וכבד עליו מאד מאד להתחיל להכנס בעבודת השם, לקבל עליו עול עבודתו יתברך, והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסוק בעבודת השם, ואחר כך נפל מזה, וחזר והתחיל, וחזר ונפל. וכן היה כמה פעמים, עד שפעם אחת נתחזק אצלו, שיהיה חזק מאד, שיאחז בעבודת השם לעולם, ולא יסתכל על שום דבר בעולם. ומאז והלאה נתחזק לבו בה'. ואף על פי כן, גם אחר כך היו לו תמיד עליות וירידות הרבה מאד מאד, רק שאחר כך היה חזק, שלא יניח עבודתו יתברך לעולם, אף על פי שיש לו ירידה לפעמים, אף על פי כן יהיה מתחזק עצמו בעבודת השי"ת בכל מה שיוכל" (שבחי הר"ן ה').

הוא ניסה ללמוד גם לבד, משניות, אך לא הבין. התנפל בבכי לפני ה' יתברך, שיאיר את עיניו, עד שאכן זכה ויכול היה כבר ללמוד משניות בעצמו. כך הלך מספר לספר, שאותם התייגע מאד להבין, תוך שהוא בוכה ובוכה ומאמץ את מוחו מאד.

מתחת לגג הרעפים, בבית אביו, מתייפח היה חרישית לעתים מזומנות, ומפיל תחינה, בשפת אמו, אידיש, לפני אביו שבשמים, בריצויים ופיוסים רבים, ובבקשות מבקשות שונות, שיזכהו ברחמיו, לקרבו לעבודתו יתברך - - - באותה עליה היה מעין חדר, מאחורי מחיצה של קנים, שם החזיקו תבן ומספוא. החביא עצמו בין הקש, ואמר תהלים בכוונה. "והיה צועק בלחש להשי"ת, שיזכהו לקרבו אליו". ברוב חכמתו, התטען בתפילתו בכמה וכמה מיני טענות ואמתלאות לפני ה', שראוי לו יתברך לקרבו אליו - - -

בר-מצוה וחתונה


כמה התרגש והיו יקרים בעיניו דברי דודו, הרה"ק רבי אפרים מסדילקוב, בעל ה"דגל מחנה אפרים" ביום הגיעו למצוות. הוא אמר לו: "דע לך, כי זה היום אשר עליו נאמר: 'אני היום ילידתיך' - (כמובא בזוהר הקדוש, פר' משפטים דף צ"ח)", תוך שהוא מרעיף עליו דברי מוסר, רבי-איכות, שעליהם שש הנער נחמן כעל כל הון ומאמצם אל לבו כמוצא שלל רב.

לא יצאו ימים רבים, והצדיקים הקדושים, באי ביתו של הבעש"ט הקדוש במז'בוז', דיברו בו נכבדות לבת איש נכבד מאד ומיוחס, רבי אפרים, מקהילה קדושה מדוודובקה השוכנת במערב אוקראינה, על שפת הנהר דנייפר, לא הרחק מקרימנטשוק, טשעהרין וקמינקה.

בהגיע עת דודים, נישואיו הקדושים, התלהב לבו מאד לעבודת ה'. "וסיפר לי ר' שמעון (תלמידו לעתיד, הקבור בצפת, סמוך ונראה לציון האר"י הקדוש), שתיכף אחר שכיסה רבינו ז"ל פני הכלה, ביום חתונתו, הלך מיד וקרא כמה בני הנעורים ודיבר עם כל אחד ואחד ביחידות, וניסה אותם בחכמתו, היכן הם עומדים (בעבודת ה')... ותיכף הלך רבינו ז"ל עם רבי שמעון על השדה, ודיברו יחד הרבה בעבודת ה', בהשתוקקות גדולה, ודיבר רבינו ז"ל לר' שמעון דברי התעוררות הרבה, שאין שום תכלית בעולם הזה כי אם לפרוש מתאוות עולם הזה ולעבוד את השי"ת; 'ובפרט אנכי, שהיום יום חופתי ומוחלין לי כל העוונות, בוודאי אני צריך לפשפש במעשי הרבה'. כיוצא באלה הדברים דיבר עמו הרבה. והלכו יחד ודברו מזה עד החופה. אשרי הזוכה ביום חופתו לחשוב על התכלית באמת!" (חיי מוהר"ן ק"ו).

"וגודל עוצם מעלת קדושתו בשבירת התאוות, אי אפשר לבאר ולספר, ואמר, שהיו לו נסיונות אין מספר... אך היה גיבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאוותו כמה וכמה פעמים... והיה מתפלל לה' יתברך שיזמין לו נסיונות, כי היה חזק בדעתו, שבודאי לא ימרוד כנגד השי"ת, כי איך אפשר שיעשה עבירה ח"ו ויעבור על רצון השי"ת, אם לא שיהיה נעשה משוגע ח"ו בעת הזאת... ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון, היה בסכנה גדולה מאד, והיה צועק להשי"ת מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל... וכן היה כמה וכמה פעמים, הרבה מאד, עד אין שיעור. והשם יתברך היה בעזרו, וזכה להתגבר על יצרו ולשבר את התאוות, והיה קדוש גדול מאד מאד, בפרישות גדולה ובקדושה גדולה ונוראה מאד. ואמר, שהבעל-דבר רצה להניח לו הכל, רק שהוא יוותר לו דבר אחד, והוא אמר להיפך, שהוא יניח הכל, רק אותו הדבר אינו רוצה להניחו מלשברו"(שבחי הר"ן ט"ז) - - -

לאחר שנים רבות, חרה לו היטב לרבי נחמן מברסלב, כאשר טענו אנשים בפניו, כי הוא מסוגל היה להגיע לכל אלה, משום שניתנה לו מן השמים נשמה גבוהה... "לא כן הדבר", טען בלהט, "הכל תלוי בעבודה קשה וביגיעה רבה!" ואמר בפירוש "שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדריגה הגבוהה ביותר, כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד - אם ירצה לרחם על עצמו וליישב עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו', והכל לפי רוב המעשה" (שם כ"ז).


תחילת מנהיגותו

אליבא דאמת, תיכנן מלכתחילה הרה"ק מברסלב, להשאר טמיר ונעלם; לימים סיפר, כיצד היה חושב מחשבות איך להעלים עצמו מן העולם. פעמים צייר לעצמו היאך יחזר על הפתחים כעני, ואיש לא ידע ממנו...

ואולם, כבר במדוודובקה נמשכו אליו כמה יהודים מכפרי הסביבה, ואף אירגנו לו "מעמד" תמיכה קבוע, "אחד רענדיל בכל שבוע" (חיי"מ קי"א). אט אט התרבו האנשים הבאים אליו, לבקש הדרכה בעבודת ה' "עד שהתחילו לנסוע אליו ממקומות רחוקים, בערך עשרים פרסאות (כמאתיים קילומטר). וכל מי שזכה להתקרב אליו, נתמלא יראת ה'. והיה משיב רבים מעוון וקרבם להשי"ת בהתקרבות גדולה" (שם).

נסיעתו לארץ ישראל

והימים ימי מלחמה במדינות הרבה. נפוליאון, המצביא הגדול, כובש מדינות בזו אחר זו, ואנשים נמנעים מלהפליג לדרכים רחוקות יותר מדי. לפיכך, היה זה לפלא גדול כי רבי נחמן בוחר לו לנסוע דוקא עתה לארץ ישראל, כדי לחונן את עפרה.

ואמנם, תקצרנה יריעות רבות כדי לתאר את גודל מסירות הנפש שנדרשה מעמו, בשביל להגיע אל הארץ הקדושה, ולחזור הימנה בשלום לביתו. הוא עצמו אמר עובר לנסיעתו: "אני יודע גודל המניעות והעיכובים שיהיו לי על זה, בלי שיעור וערך, אך כל זמן שהנשמה בקרבי; כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי, אמסור נפשי ואסע בכל כחי לשם" (שבהר"ן, סדר הנסיעה שלו לא"י, ז') - - -

בח"י אייר, שנת תקנ"ח, יצא לעיר ניקולאייב, ומשם - בספינה המובילה חיטים - לאודיסה. "וביציאתם מאדעס, ליוו אותו הרבה אנשים מאד, בכבוד גדול, ונסעו אחריו כמה עגלות, וליווהו בשיר, במשתה ושמחה גדולה מאד" (שם ט').

לדרכו לקח עמו הרבי מברסלב איש אחד מאנשיו. יש אומרים כי היה זה רבי שמעון, ראשון תלמידיו. הוא ציווה עליו, לבל יגלה לאיש מי הוא ואי מזה בא. ולפלא היה הדבר, שבמשך כל הדרך הקטין עצמו הרבי מאד בעיני הבריות, ועשה כל טצדקי כדי שיזלזלו בו ויבזוהו - - - באמרו לאיש שנסע עמו, "שאלו הבזיונות יהיו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה. כי גודל עוצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ ישראל, אי אפשר לשער ולהעריך ולספר, ולא היה באפשרי לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי קטנות זאת" (שם י') - - -

בליל "זכור ברית", ערב ראש השנה תקנ"ט, הציג את רגליו הקדושות על חוף ימה של חיפה. "וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש, אי אפשר לשער במוח; אילו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה, כי תיכף ומיד השיג מה שהשיג, כי אמר, שתיכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל, פעל מיד מה שרצה להשיג" (שם ט"ו).

בהגיעו לטבריה התקבל בחביבות רבה על ידי הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, שהזמינו לביתו לשבת קודש פרשת נח. רבי נחמן, שהתבטא פעם, שמכל הצדיקים הקדושים והנוראים, הרי רבי אברהם מקאליסק השיג שלימות - שמח מאד על ההזדמנות, ובליל שבת, בטרם אמירת "שלום עליכם", כופף את ראשו בפני רבי אברהם, שיברך אותו. קפץ הקליסקאי הקדוש ארבע אמות אחורנית, ברעדה גדולה, ופלט בהתלהבות מלים שאי אפשר היה להבינן, אך בסוף דבריו שמעוהו אומר: "איך אנו מתביישים מפני זרע הבעל שם טוב ז"ל!" (שם י"ח) ונרתע מלברך את רבי נחמן.

במהלך הימים הקרובים השתטח הרבי מברסלב על קבר זקנו, הרה"ק רבי נחמן מהורדנקה. אף שכרו לו חמורים ונסע לקברי צדיקים בגליל. "ובבואו למערת רבי שמעון בן יוחאי, אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלימוד זוהר, כאשר פקד עליהם הוא ז"ל. אך ממנו לא ראו שום דבר, רק היה שמח עד מאד, ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו'. ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכיוצא. והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו. והיה בשמחה גדולה עד אור היום. וכשהאיר היום, עמד בטלית ותפילין והתפלל כמה שעות" (שם).

חזר לטבריה, והחל להתכונן לנסיעה הביתה, והנה נפלה שם מגיפת דבר. שם פניו לברוח אל מחוץ לעיר, אך שער החומה סגור, אין יוצא ואין בא. רץ דרך מערה אחת אל כיוון החומה העומדת על שפת ים כינרת. הגיע אל החומה, טיפס עליה. "ויהי, כאשר עלה על החומה ועבר ובא על הצד השני, כלפי חוץ, הסתכל, והנה הים תחתיו - - - והוא היה תלוי ועומד בידיו וברגליו על החומה למעלה, ותחתיו הים - - - נשא לבו להשי"ת, והצילו ברחמיו, ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת, וישבו שם ימים אחדים, עד שנשמע שהצרפת (="דער פראנצויז"; צבא צרפת) יבוא בקרוב לעכו" (שם י"ט).

בעכו המהומה רבה, ורבי נחמן בתווך, תר אחר ספינה המפליגה לחוץ לארץ. צבאות צרפת ואנגליה ממלאים את עיר הנמל, והמקום הולך וצר מהכיל את ריבוי האוכלוסין והגייסות. בינתיים הצליח האיש שעם הרבי לשכור ספינה האמורה להפליג למחרת היום.

בוקר יום ראשון. הרבי עומד מעוטף בטלית ותפילין. ולפתע - קול רעש גדול - - - פקודה יצאה מאת הפאשה התורכי, כי הוא נותן אורכה של שעתיים בלבד לכל מי שאינו יודע לאחוז בנשק, לברוח לכיוון הים - - - כל אזרח שימצא בעיר לאחר מכן, יהרג במקום - - - "והיה רעש גדול וצעקה גדולה בעיר, ופחד ואימה גדולה מאד. ובשעת הרעש הגדול ברח רבינו ז"ל משם על הים" (שם כ'). עד מהרה מצאו עצמם הרבי הקדוש ומשמשו יושבים בספינת-מלחמה אשר עליה תותחים וכלי יריה לרוב, בין חיילים ישמעאלים, פראי אדם, ללא שום דבר מאכל או משקה, כשמסביב מתעופפים כדורים ופצצות, שקולם מהדהד ומשבר כל לב - - -

"וגודל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז, אין לשער. ונפלו למשכב שניהם יחד, ולא היה להם אפילו מים לשתות, כי לא הכינו להם כלום. וה' ברוב רחמיו וחסדיו נתן להם חן בעיני ישמעאל אחד, שהוא היה קעכער (טבח) אצל הקפיטן (רב החובל), ונתן להם שאל אחד קאווע (ספל קפה) שחורה לכל אחד ואחד, בבוקר ובערב. ומחמת החולשה שלהם, היו מוטלים על ערש-דוי רח"ל, ולא ידעו בעצמם היכן הם, כי היו סגורים בחדר שלהם, נופלים למשכב. אך זאת שמעו, שהיה רוח סערה, ונשאה את הספינה, ולא ידעו לאיזה מקום נשאה" (שם כ"א).


בחזרה מארץ ישראל

הים הולך וגועש. ופתאום, רוח סערה עזה ביותר, עוגני הספינה ניתקים בכח רב מחוף האימים, עליו יושב עם פראי, "שכשבא יהודי לידם, מצוה ראשונה אצלם להקריבו לקרבן" (שבחי הר"ן כ"א) - - -

הפחד הגדול מפני חיות האדם הללו הסגיר את הרבי מברסלב ואת האיש הנלווה אליו - היהודים היחידים בספינה - למשך שלשה ימים, בבטן האניה. והנה התחלף באחת הפחד הגדול הזה, בפחד נוראי של ספינה מיטלטלת בעוז בין גלים שוצפים¬קוצפים, העומדים להטביעה בכל רגע - - -

"והיתה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים: המן! המן! (דהיינו, גיוואלד), והיתה הספינה מטורפת בים כל הלילה, עד אור הבוקר, אז נשקט הרוח סערה, וישמחו כי ישתוקו, אך לא הנחם למחוז חפצם, כי על ידי הרוח סערה, חזרו ובאו סמוך לעכו, בערך מהלך יום.

"אחר חצי היום, נתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, ונשא את הספינה, והיתה הספינה מטורפת ומבולבלת כמה ימים ולילות רצופים, יעלו שמים ירדו תהומות, ולא היה לבעלי הספינה שום עצה איך להמלט, ויחוגו וינועו כשיכור; כל חכמתם תתבלע" (שם).

והנה מוצפת הספינה במים רבים - - - אף לחדר משכבו של הרבי חדרו. הלכו וגאו המים, והרבי ששכב ברוב חולשה על מיטה, נאלץ לעבור ולשכב על מצע גבוה יותר.

ועל הסיפון, המלחים הערביים עמלים קשות לשאוב את המים ולשופכם הימה. עלה מלווהו של הרבי למעלה, לראות את המצב, "וראה שכבר יש שם כמו גלים קטנים... כי הספינה נעשתה טעונה ממים לבד. ודרך הספינה להיות טעונה עם משא שני חלקים, וכבר השליכו הישמעאלים כל המשאות, ונשארה הספינה טעונה עם מים לבד, ומה שהיה שם עוד יותר מים ממשקל המשא הראוי להיות בספינה, אלו המים שאבו לחוץ, וגם את זה לא היו מספיקים לשאוב. ואז ראה האיש, שאי אפשר עוד על פי דרך הטבע להנצל, ובא אל החדר שלהם, ומחמת גודל הצער והפחד לא היה יכול לדבר כמעט" (שם) - - -

ראה הרבי את המצב הנואש כמעט, ענה ואמר: "ה' יודע, שמעולם לא השתמשתי בזכות אבות. אך עתה, מחמת ההכרח, נאלץ אני לבקש מה' שיצילנו בזכות זקני רבי ישראל בעל שם טוב, בזכות זקנתי אדל ובזכות זקני רבי נחמן מהורדנקה".

עוד המשיך הסער להשתולל, אך דוקא מחמת כן התקדמה הספינה במהירות רבה מאד ויצאה מן הסופה כחץ מקשת, כשבתוך כך אותר החור שנפער בירכתיה, ואשר משם חדרו כל המים. שחטו הערבים תיש, נטלו את עורו, סתמו בו את החור, וניצלו כל הנוסעים מן הסכנה שריחפה עליהם זה ימים כבירים.

אך עדיין נכונו להם הרפתקאות רבות עד שהגיעו הביתה. בדרך עגנה הספינה באי רודוס. היה זה ביום ארבעה עשר בניסן שנת תקנ"ט. ערב פסח. בדרך נס הורשה מלווהו של הרבי לעלות על החוף, למרות שהיה בידי הישמעאלים להסתיר אותו ואת הרבי ולמוכרם לעבדים, לכל אשר יחפצו. בדרך נס גם לא חשדו עלהאי רודוס באיש כמרגל, בתקופת מלחמה כזו הניטשת עתה באיזור, מלחמת נפוליאון. קרה עוד נס, והאיש מצא את דרכו אל חכם ספרדי חשוב מאד, שאודותיו שמע בהיותו בטבריה. הוא בא לחכם וסיפר לו כי בספינה נמצא רבו. שאלו מי הוא. השיבו: "השמעתם על אודות הבעל שם טוב?" אמר לו: "הן, והלא ספרי תלמידו הגאון החסיד מפולנאה מצויים כאן". אמר לו האיש: "ובכן, רבי הנמצא בספינה הוא נינו של הבעל שם טוב".

שמח החכם שמחה גדולה, ונתן לו מצות שמורה, יין טוב וירקות, כשהוא מבטיח לפעול לפדיונם מידי אנשי הצבא. ואכן, ביום הראשון של חול המועד פסח, הלך החכם אל רב החובל, "גזלן מפורסם", ולאחר משא ומתן קשה שיחרר את הרבי ואת מלווהו, תמורת "מאתיים טאלער".

לאחר החג הפליגו לאיסטנבול, ולקראת חג השבועות הגיעו לעיר גאלאץ שברומניה. משם הגיעו לעיר יאסי, בעיצומה של מגיפה. "וה' יתברך היה בעזרם, וניצולו מהכל: מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי, דכלהו הוו בהו. ובחסד ה', נמלטו מכולם ובאו לביתם בשלום; שלום בגופו, שלום בממונו, שלום בתורתו, כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל, גבוהה ועצומה מאד, עד אין סוף ותכלית" (שם כ"ו).

"ותוקף עוצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל, אי אפשר לבאר ולספר כלל. ממש לא נשמע ולא נראה כזאת, שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל. ואי אפשר לדבר ולספר בזה. והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל, וגם בסוף ימיו אמר, שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל" (שם כ"ח).


אצל גדולי עולם

כשהוא טעון בהשגות גבוהות מאד, ערך הרבי מברסלב סבב ביקורים אצל גדולי ישראל שבאותה עת, ביניהם הרב הקדוש בעל-התניא, לו מסר כמה דברים חשובים שביקשוהו בני ארץ ישראל למסור לו (חיי"מ קי"ג).

אך פלאי היה ביקורו אצל רבי מרדכי מנסכיז, עליו אמרו צדיקים "שארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה סביבו, אין עושין מן השמים בלתי רצונו" ואשר עליו אמר ה"חוזה" מלובלין, כי "שמע כרוז מן השמים: 'מרדכי בן גיטל מנעסחיז - בלתי לה' לבדו!'" (מליצי אש ח"א עמו' ל"ח) - - -

הרב הקדוש מנסכיז, שכב אז על ערש דוי, בחולי כבד מאד. מזה חצי שנה ברציפות היה מוטל מסוגר בחדר אפל, משום שלא יכול היה לסבול את אור השמש, ולא זז ממטתו. שום תבשיל לא היה יכול להכניס אל פיו; אף לא סבל שום ריח של תבשיל, וכשביקשו להאכילו, נאלצו לסנן לו היטב-היטב מעט רוטב.

היה זה אך חמשה ימים לפני הסתלקותו, יסוריו גדולים לאין שיעור, כשהרב הקדוש רבי נחמן מברסלב הופיע על פתח ביתו - - - "נתמלא רבי מרדכי בשמחה, ואמר, שהוא החיה אותו ממש... וקיבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה וחיבה גדולה... ודיברו הרבה מאד. וכפי הנשמע מהאיש שהיה שם עמו, שדיברו שם מענין מראות וחזיונות של צדיקים אמתיים, מה שחוזים ומשיגים וכו' - - - ואחר כך ציוה הרב הקדוש מנסכיז, שיעשו סעודה עבורו, בביתו דיקא, אף על פי שלא היו רשאים להכניס שם תבשיל כנ"ל, אף על פי כן, אהבה מקלקלת השורה, ועשה שם סעודה גדולה עבורו, ורבינו ז"ל ישב בראש, והרב הקדוש הנ"ל הרים עצמו ונכנס לתוך הבית לבוש במלבוש עליון, שקורין חלאט של גילדן גישטיק (מעיל רקום זהב), ונכנס וישב אצלם, אצל השלחן, לכבוד רבינו ז"ל... ובעוצם חלישותו ליווה את רבינו ז"ל, בעת שיצא מביתו לנסוע לדרכו. אחר כך, כשחזר הרב הנ"ל מהלוויה שליווה את רבינו ז"ל, ענה ואמר בזו הלשון: 'אלמלא לא אתינא לעלמא, אלא שרבי נחמן יפסיע על מפתן שלי, דיי!'" (חיי"מ קי"ג).

לאחר מכן, ביקר הרבי מברסלב את רבי צבי הירש מאליק, שהיה מפורסם לחכם שבין הצדיקים, עליו אמר פעם הרבי עצמו, שלעיקר מדריגותיו הקדושות הגיע מחמת רוב פיקחותו, יותר מאשר מחמת רוב אדיקותו (פרומקייט). גם עמו דיבר מענין מראות וחזיונות; דברים שכיסה עתיק-יומין. רבי צבי הירש התפעל מאד מחכמתו של רבי נחמן, עדכי אמר בלשון הפלגה, ש"ויחכם מכל אדם" הוא מקצת שבחו - - -


בעיר ברסלב

במשך השנתיים הבאות, התגורר הרבי מברסלב בעיר זלאטיפולי, שם לא שבע נחת כלל, ואמר, כי היו לו שם "תרתי גיהנם" - פעמיים שנים עשר חודש... שכן קמו עליו שונאי-חנם. אך היה לו ענין מיוחד להתגורר שם, ענין של תיקונים עליונים, עליהם אך רמז בדברי התורה שהשמיע אז.

ויהי היום, אלול תקס"ב, עבר הרבי לגור בעיר ברסלב. כאן התחולל המפנה האדיר ביותר בחייו הקדושים, עם התקרבותו של תלמידו הגדול לעתיד, רבי נתן שטרנהרץ מעיר נמרוב, הסמוכה בכשמונה-עשר קילומטר לברסלב.

רבי נתן מספר: "כאשר נשמע הדבר בנעמריב [נמירוב] הסמוך לפה, היה אצלנו דבר פלא מאד שהוא נכנס לכאן, אבל ה' יתברך חמל עלינו מן השמים וחשב מרחוק להטיב אחריתנו, להשאיר שארית בארץ למען עשה כהיום הזה להחיות עם רב. כי בכאן נגמרו הספרים הקדושים הנדפסים, ופה חיבר הספרים הנעלמים מעין חי, היינו מה שנשרף, וספר הגנוז וכו' וכו', ואנחנו זכינו להתקרב אליו תיכף בכניסתו לפה... ואמר, אילו לא בא לברסלב אלא בשביל לקרב אותי - די" (חיי"מ קט"ו).
אין לשער ולתאר את המשמעות הכבירה שבהתקרבות רבי נתן אל הרבי מברסלב, לתולדות החסידות בכלל ולתולדותיה של חסידות ברסלב בפרט. רבי נתן, כבעל עט סופר נדיר למדי בתקופה ההיא, עילוי בנגלה ובנסתר, ובעל נפש רגישה ביותר, העלה מעתה על הכתב כל תורה וכל שיחה שהשמיע הרבי, אף לא החסיר תיאורים חיים, מרגשים מאד, של הבעות מיוחדות במינן של הרבי, ומעמדים רבי-השראה במחיצתו הקדושה.

וכך הוא מתאר את הרבי: "היה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה נפלאה ונוראה בכל איבר ואיבר, והיה מופשט מכל המידות והתאוות רעות, בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול, שאי אפשר למוח אנושי לשער כלל... והיה חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב" (חיי"מ רמ"ג).

ועל שיגו ושיחו עם הבריות: "כל דבריו היו כגחלי אש ממש. ואי אפשר לבאר ולצייר, לא בכתב ולא בפה, עוצם תבערת קדושת דיבוריו שיצאו מפיו הקדוש והנורא, בקדושה ובטהרה... ומי שהיה מאזין ומקשיב לדבריו באמת ובתמימות, היה כל דיבור ודיבור שלו פורח ונכנס בקרבו כלבת-אש ממש, עד שכל אחד מהשומעין היו נמשכין על-ידי דיבוריו לה' יתברך, בהתקשרות נפלאה והתלהבות גדולה לה' יתברך באמת. ועל פי רוב היה נדמה לנו באותה שעה שעמדנו לפני הדרת-קדושתו הנוראה, שבוודאי לא יהיה לנו עוד שום בחירה, כי בוודאי, בהכרח להיות כרצון ה' יתברך, ואי אפשר להפרד מה' יתברך, מכל שכן לשנות רצונו יתברך, לעבור ח"ו אפילו איזה דבר קל בעלמא. כי הלב נמשך מאד מאד לה' יתברך על ידי דיבוריו הקדושים, אשר אי אפשר לשער ולערוך" (שיחות הר"ן קכ"ד).

ובתיאור אחר על התורות הנפלאות שהשמיע הרבי, שכמו נבעו מתוך השיחותששחו לפניו לפני כן, מפטיר רבי נתן: "אשרי העת, אשרי הרגע, שזכינו לעמוד לפניו, לשמוע הבל פיו הקדוש. מי יתן לנו עכשיו שעה כזו, היינו מתגלגלים אלפים פרסאות בעפר, כדי לזכות לבוא לפניו" (חיי"מ קכ"ו).

יחד עם רבי נתן התקרב גם חברו רבי נפתלי אל הרבי מברסלב. על שניהם עתידלומר הרבי: "יודעים ממני רק נתן ונפתלי מעט". נוסף עליהם תלמיד גדול וחשוב מאד, רבי אהרן, רבה של העיר, שעליו העיד הרבי מברסלב, כי "הלך לחופתו בכתונת נקיה" - - -

זה זמן רב, עוד מעת התגלותו של הרבי במדוודובקה, כבר מקורבים אליו אריות - רבי יודל מעיר דאשוב, מקובל גדול, בעל מופת ומנהיג עדה קדושה; רבי שמואל אייזיק, אף הוא מדאשוב, שהיה החריף בעבודת ה' מבין החסידים, ואשראמר פעם: "אם אדע שהיום אקרא קריאת-שמע כמו אתמול, חפץ אני להניח עצמי על מפתן הבית, שהדלת תסיר את ראשי" - - - ועוד תלמידים בוערים כלפידים, כמו רבי יקותיאל המגיד מטירהאוויצא, מגדולי המפורסמים באותה עת, כאשר תחת מגידותו היו שמונים עיירות. כאמור, היה הוא מתלמידי המגיד ממזריטש, והסכמתו התנוססה על סידור בעל התניא דפוס ראשון. הוא היה זקן התלמידים, מבוגר בכשלושים שנה מהרבי מברסלב, ואף על פי כן, בטל ומבוטל היה אליו. וכשהגיע הרבי מארץ ישראל, סמוך לעירו, רץ אחריו חצי פרסה (כחמשה קילומטרים) ברוב התרגשות, בלי כובע ובלי חגורה, ואף השיג את הסוסים שנרתמו כדי להסיעו (חיי"מ קמ"ט).

אך הגדיל לעשות יותר מכולם, רבי נתן שטרנהרץ מעיר נמרוב, בהתמסרותו המוחלטת אל הרבי ולדעתו הקדושה, למרות שהוא בעצמו היה למדן עצום, ולא בכדי - חתנו של הגדול באוקראינה באותה עת, הגאון והצדיק המופלא רבי דוד צבי אויערבך, שהיה מכונה בפי כל "דער גרויסער ר' דוד צבי".

רבי נתן לא מש מתוך אוהל רבי נחמן מברסלב, "ממש היה דבוק ומקושר אליו לגמרי-לגמרי, בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו" - כותב הגה"ח רבי נחמן מטשעהרין, מחבר ספרי "דרך חסידים" ו"לשון חסידים", בהקדמתו למכתבי רבי נתן "עלים לתרופה".

אם אמרנו לספר איזו מסירות נפש גילה רבי נתן, וכמה כוחות השקיע, במאמציו להתקרב ולקרב אחרים לרבו הקדוש, הן בכתב והן בעל פה - לא יכילום כל אילי נביות, כי שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גידע - מניעות גדולות ועצומות שסבבוהו מכל צד. על השנה הראשונה להתקרבותו אל הרבי, הוא כותב ביומנו המכונה "ימי מוהרנ"ת": "עוצם ריבוי המניעות והיסורים שהיו לי באותה השנה, היא שנת תקס"ג, אי אפשר לשער, כי כולם היו מתנגדים עלי... ויש בזה הרבה לספר, מעוצם ריבוי המניעות שהיה לי, בלי שיעור, בכל נסיעה ונסיעה ובכל תנועה ותנועה ובכל עובדא ועובדא של ההנהגותהקדושות של רבינו ז"ל שצוה עלי".

"ואף על פי כן, לא שת לבו לכל הנ"ל, להתעצל או להתעצב ח"ו בעבודת ה', שעבד כל ימיו, רק עוד קירב את עצמו לה' יתברך בכפלי-כפליים, ולמד ולימד ועשה ועישה לרבים. והכל בכח ובהתלהבות גדול ועצום מאד" - כותב תלמידו, הגה"ק מטשעהרין זצ"ל, המוסיף - מתוך היכרות קרובה עמו - ש"כל זה בנגלה, אשר ראינו בעינינו. חוץ מזה שזכה לפנימיות ונסתרות, אשר אי אפשר לצייר בפה ולא בכתב. רק החכם ומבין מדעתו, הבין מעט מזעיר, כמציץ מן החרכים, בהסתכלו על פניו המאירות, או בדברו עמו פנים-אל-פנים, אשר פניו היו בוערות כלפידים ממש, בביטול כל הרגשות, ובפרט בעת עוסקו בתורה ותפילה. וכמה פעמים היו זולגות עיניו דמעות, מרוב דבקותו בו יתברך, וכל שומעו היה נופל עליו פחד ואימה ויראה ובושה, אשר לא היה יכול להרים פניו מגודל הבושה והפחד שנפל עליו" - דברי הרב מטשעהרין, בהערה למכתב קס"ג.


המעבר לאומן

העיר אומן, שוכנת על אם הדרך, בין זלטיפולי לברסלב. שנים לא מעטות בטרם חלה את חולי הריאות שממנו הסתלק, בדרכו מהתם להכא, עבר הרבי דרךאומן, סמוך לבית הקברות, בו נהרגו רבבות יהודים, במאורעות הצורר חמלניצקי. ענה ואמר: "כמה נאה ויפה לשכב בבית החיים הזה" - - -

(עוד זוכר הישיש ר' יואל שטרקס [ז"ל], אחיינו של ר' נחמן, סבו של יוסל'ה שוכמכר "החטוף", לספר לנו על שני תילי עפר גדולים ומוארכים שהיו באומן, על יד ציון הרבי מברסלב, עד למלחמת העולם השניה, מתחתם היו טמונים רבבות הקדושים).

ויהי היום, קיץ תקס"ז, ערך הרבי מברסלב נסיעה עלומה לנאווריטש, לאוסטרהא, לזסלב, לדובנא, ועוד. בטרם שם לדרך פעמיו, היכה כף-אל-כף ואמר: "היום מתחיל דבר חדש" (חיי"מ קנ"ז) - - - ולא הבין איש את כוונתו. בדרכו התעכב כחצי שנה. מזסלב, מקום שם סבל יסורים קשים, כתב מכתב מרגש לאנשיו, שכתב היד שלו שמור עד עצם היום הזה, בו הוא כותב בין היתר: "ידעתי גם ידעתי שגם העסק שעסקתי עמכם להוציא אתכם משיני הס"מ, על כל אלה עיניו לטש ושיניו חרק עלי. בכן אהוביי, אחיי ורעיי, חזקו ואמצו ביראת ה', כל אחד ואחד לפי בחינתו, ולא יהיה לריק יגיעי". שם מתה עליו אשתו הראשונה. חזר והשתדך עם אשה שניה, מעיר ברודי, אך בטרם נשא אותה, חלה הוא עצמו, ב"חולי ההוסט", כנראה, מחלת השחפת.

מאז, החל לדבר גלויות על הסתלקותו הממשמשת ובאה, גם אם היו עדיין שלש שנות חיים לפניו "ואמר, שגם אלו השלש שנים חי בנס" (שם קס"א). תולדות השנים הללו,עד כמה שקשים ומרים היו, הינן עשירות-תוכן יוצא מן הכלל; תורות עמוקות ונשגבות השמיע, ונראה היה בעליל כי בכל עת ורגע הוא עולה לגבהים בל ישוערו וחי חיים חדשים בכל יום ויום.

שכן, מעבר לחיים החומריים, היה "חי תמיד חיים אמיתיים, ובכל פעם חי חיים חדשים, כאשר נשמע מפיו הקדוש, שפעם אחת אמר: 'אני חייתי היום חיים, שלא חייתי מעולם חיים כאלה'" (הקדמת חיי"מ) - - - ולמרות השגותיו הגדולות אליהן זכה להגיע, "לא היה מקרר דעתו בזה, ולא הניח עצמו לעמוד. רק בכל יום ובכל שעה היה משתוקק ומתגעגע ונכסף לה' יתברך, כאילו לא התחיל עדיין כלל בשום עבודה בעולם... כפי מה ששמענו מפיו הקדוש וראינו בעינינו, כי בכל פעם היה דרכו, שהיה מתגעגע לה' יתברך, והיה שפל בעיני עצמו באמת, והיה לו רחמנות גדולה על עצמו, כאילו לא הריח עדיין ריח של עבודת ה', וכמו שלא התחיל עדיין כלל - - - עד שבא להשגה יותר עליונה. ואחר כך, תיכף שזכה לזאת ההשגה, היה קצת בשמחה - ולפעמים זכינו לשמוע מפיו שהודיע לנו שכעת נודע לו חדשות וכו', ואז היה שמח קצת - ואחר כך, תיכף שזכה לזה, התחיל עוד מחדש, ושכח כל העבר, כאילו לא התחיל עדיין כלל. וחזר והתחיל מחדש, כמו שמתחיל לילך ולהכנס בקדושת ישראל. ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפירוש, שאמר בלשון השתוקקות וכיסופין: 'איך זוכין להיות יהודי! - - - ואמר זאת באמת ובתמימות גדולה, כאילו לא התחיל עדיין כלל. וכן היה כמה פעמים" (שבחי הר"ן ל"ג).

בחודש אייר שנת תק"ע, עבר לגור בעיר אומן. בדרך, סמוך לכניסה לעיר, סיפר מעשה נורא מהבעל שם טוב הקדוש, שהגיע למקום שבו ריחפו נשמות מזה שלש מאות שנים, מבלי שתהא להן עליה. מאז ציפו לאדם גדול, כמו הבעש"ט, שיתקנן, וכשאכן הגיע, נתקבצו כולן אליו והתחננו שיגאל אותן. הדבר היה קשה ביותר, ולא התאפשר בלתי אם על ידי הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש - - -

איש לא הבין את הקשר הסיפור. אך מן הנגלות שפעל הרבי באומן ניתן היה להתפעל די. הוא התעסק שם בין היתר בהחזרתם בתשובה של שלושה יהודים אריסטוקרטים, אפיקורסים גדולים: חייקל הורביץ, ושני חתניו: אחד שמו הירש בער, ש"היה האפיקורס הגדול שבימיו; מצח הנחש ממש" (כוכבי אור. סיפורים נפלאים). והשני, לנדא שמו, רופא. בתחילה בזו לרבי, אך עד מהרה גילו את חכמתו כי רבה והתבטלו אליו. הגיעו הדברים לכדי כך, שהירש בער התבטא, כי למרות שכבר מזמן כפר בעיקר, הרי כשהוא בא לרבי נחמן "רייסט מען מיר ביי די פאלעס - הירש בער, עס איז דא א גאט אויף דער וועלט!" (מושכים אותי בשולי בגדי - הירש בער, יש אלקים בעולם!) - - -

בד בבד השמיע הרבי תורות נפלאות. בראש השנה האחרון שלו, שנת תקע"א, השמיע את אחת התורות המופלאות בהיקפן בליקוטי מוהר"ן (ח"ב ח'), ואם לא היינו יודעים באיזה מצב בריאותי נורא השמיעה, לא היינו מאמינים.

שכן, בעת שהתכונן להשמיע זאת, "התחיל להתגבר עליו חולי ההוסט בהתגברות גדולה מאד, והתחיל לפלוט דם הרבה על ידי ההוסט, מה שלא היה כן זמן רב... והיה פולט דם הרבה כמו קילוח מים ממש, אשר לא יאומן כי יסופר, כי נתמלאו כמה כלים מדמו, והיו לו הקאות הרבה... ותוקף התגברות החולאת אז היה בלי שיעור, עד שכמעט היה נסתלק אז. ונמשך כמה שעות עד שנעשה לילה, ונמשך גם לתוך הלילה איזה שעות... ועדיין לא נכנס מחמת התגברות החולאת מאד... ושאל אותי, מה לעשות, כי אי אפשר לומר תורה. והתחלתי לדבר עמו: 'הלא גם כשבאתם מלמברג היה גם כן בלתי דרך הטבע שתאמרו אז תורה' - כי גם אז היה חלש מאד - 'ואף על פי כן אמרתם תורה אז הרבה בראש השנה'... ענה ואמר: 'אם כן אמסור נפשי' והרים ידיו כמדבר, הריני מוכן למסור נפשי בשביל לומר תורה...וכשהתחיל לומר, לא היה שום דרך הטבע שיוכל לסיים, כי כמעט לא היה אפשר לו לדבר אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, מכל שכן לומר תורה גבוהה וגדולה כזו, אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל התורה בשלימות בעזרת השי"ת, עד הסוף" (חיי"מ רי"ט).

באותה תורה מתאר הוא אילו מדריגות גבוהות נדרשות מהמנהיג האמיתי, כדי שיוכל להוכיח אדם מישראל בלי להבאיש ריחו עוד יותר על ידי תוכחתו, כפי שקורה כשמוכיח מי שאינו ראוי להוכיח. שהרי, "אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה - כמו שכתוב 'הוכח תוכיח את עמיתך' - אף על פי כן, לאו כל אדם ראוי להוכיח. כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין ט"ז ע"ב): 'תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח'. ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו - כל שכן בדור הזה של עכשיו!

כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח - לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו. כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח-רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם, כמו כשמונח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב - כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח¬רע, אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר, אזי מעוררין הריח-רע"...

למנהיג האמיתי, ביאר בין היתר, יש קול מסוג רוחני מיוחד, המוסיף ריח טוב באלה שהוא מוכיחם - קול מעין זה של משה רבינו, שהוכיח את ישראל על מעשי העגל, שעל כך נאמר: "נרדי נתן ריחו" (שיר השירים א'), כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (פ"ח ע"ב).

והנה הגיע הרגע שבו טען, כי כבר אינו יכול להשיג יותר בעולם החומרי הזה - - - "ואמר, שמתגעגע מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמוד על מדריגה אחת בשום אופן" (שבהר"ן קע"ט) - - -

יום אחד לפני הסתלקותו, פנה לרבי נתן ושאלו: "האתה זוכר את המעשה שסיפרתי לך?" אמר לו: "איזה מעשה?" השיב לו: "המעשה של הבעל שם טוב ז"ל שספרתי כשנכנסתי לאומן". הנהן רבי נתן. ענה ואמר לו הרבי: "זה זמן רב שציפו לתפסני כאן" - - - שוב אמר: "לא אלפים נשמות יש כאן, כי אם רבבות, רבבות, רבבות" (חיי"מ קצ"א) - - -

בלילה האחרון, שוב דיבר על כך, אך הוסיף ואמר: "מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם. ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל, מצפים לתיקונים שלי, מכל שכן אתם" (שם) - - -

למחרת, יום שלישי דחול המועד סוכות תקע"א, בסביבות השעה 3 בצהריים, עלה בסערה השמימה.
"נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר אֲנִי נָהָר הַמְּטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים אֲנִי אִישׁ פֶּלֶא נָשַׁמְתִּי פֶּלֶא גָּדוֹל חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי לֹא הָיָה מֵעוֹלָם"
אור הגנוז ברסלב
מנהל האתר
 
הודעות: 295
הצטרף: ש' ספטמבר 08, 2012 9:29 pm

חזור אל פורום ברסלב כללי

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד