אומן אומן ראש השנה - סיפור

פורום כללי בו תוכלו לכתוב כל דבר הקשור לברסלב ולרבינו לשוחח ולדון

אומן אומן ראש השנה - סיפור

הודעהעל ידי אור הגנוז ברסלב » ג' יולי 09, 2013 9:51 pm

אומן אומן ראש השנה - סיפור

מה קורה כשיהודי בורגני מוצא את עצמו בראש השנה באומן, יחד עם 30,000 חסידים ובלי מים חמים?

לא רציתי לנסוע, שיהיה לכם ברור. נגררתי לזה בעל כורחי (אם כי בעדינות) על ידי אשתי, שחשבה שהגיע הזמן לכבד את מה שהבטחתי פעם לבני ו`לנסוע לשםיום אחד`.

התברכנו בשמונה ילדים מקסימים (בגילאי 5-23). כל אחד מהבוגרים שביניהםמצא את מקומו הייחודי בעולם היהודי. בני האמצעי, שמחה, שסחט ממני אתההבטחה הנ"ל, הוא מוסיקאי מוכשר, שאלתוריו העוצמתיים על הפסנתר יכוליםלסחוט דמעות גם מצנון. שמחה מחובר מאוד לנשמה שלו, מה שאיכשהו הוביל אותולנתיב הרוחני של חסידות ברסלב. אנו תמכנו בו בבחירתו – כפי שעשינו עםבחירותיהם המאוד-שונות של אחיו ואחותו הגדולים; אבל לתמוך בדרכו של הילדשלך ולהצטרף אליו, אלה שני דברים שונים לחלוטין.

שמחה כבר היה פעמיים בראש השנה באומן, שם מתאספים מדי שנה חסידי ברסלב - יחד עם מצעד ססגוני ורב-גוני של יהודים - על קברו של רבי נחמן, מייסדחסידות ברסלב, והוא לחץ עליי לבוא איתו.

שמעתי על עוצמת החוויה באומן מִמַכָּרים שונים שנסעו לשם בשנים קודמות. שמעתי גם שהם הביאו איתם את כל האוכל והמים, וזה הלחיץ אותי נורא.

מעולם לא התרחקתי מהמשפחה שלי בשום חג במשך 24 שנות נישואיי, ואתהקרדיט לנסיעה אני צריך לזקוף לאשתי שהסכימה (וביקשה) להישאר לבד בראשהשנה עם חמשת ילדינו הצעירים. אם היא נכונה להקריב מעצמה, למה שאני לא? הייתי במלכוד.
אומן, אני בא!

הגעתי במונית לפרוורי אומן, ולא יכולתי להיכנס לעיר בלי לשלם 5$ שוחדלשוטרים. ברגע שנכנסנו אליה, נכנסתי להלם מהתוהו ובוהו. רעש בלי פוסק, צפיפות, המוני יהודים מתקהלים בכל פינה!
איפה נחתנו? קטמנדו? וודסטוק?

לא רק חסידים אלא יהודים מכל הסוגים, לבושים בכל סוג של בגד וכיסויראש. הבחנתי בשני חבר`ה לבושים בחולצות טריקו ורודות וכיפות ורודות; בחורעם קוקו ועגילים; אחר עם פאות עד לחזה; אחד עם מכנסיים כתומים, מטפחת עלהראש, פונצ`ו כתום ושרשרת כסף על הצוואר... ילדים מתרוצצים בכל מקום (הברסלבים מאמינים שברגע שבן מגיע לגיל 7, הוא צריך להגיע לאומן). שוטריםוחיילים אוקראינים מסיירים ברחובות, ונראים כאילו עזבו בזה הרגע את החזיתהרוסית. מוסיקת כינור חזקה מתנגנת, בחור במעיל גשם ארוך סוחב טייפ ענק. מוסיקה, מוסיקה בכל מקום.

המונית פנתה בסיבוב וכמעט עלתה על 30 אוהלי סיירים קטנים, כמו המחנה שלמרגלות הר האוורסט. איפה נחתנו? בקטמנדו? בוודסטוק?

זה היה אמצע אוקראינה, אבל הכל וכולם היו יהודיים לחלוטין – שלטיםבעברית, מוסיקה יהודית, דוכני ספרים יהודיים, מוכרי כיפות יהודיים, קבצניםיהודיים. כמה אוקראינים התבוננו בכל ההתרחשויות במבט אפל משהו. אני יודעשהם שונאים אותנו. הם קיוו שנמות וכמעט הצליחו להגשים את משאלתם, אבלעכשיו חזרנו במספרים גדולים יותר ממה שיכלו אפילו לדמיין.

שמחה, שהגיע לשם לפניי, חיכה לי עם עגלה ואוקראיני שיסחבו את שלושהמזוודות עמוסות המזון לדירה שלנו. איזה סטייל. היה זה צריפון, שנבנה לפנישנת 1850. שני חדרים, "מטבח" שמתבטא בכיור ליד דלת הכניסה, מקלחת מפוארתבאותה מידה. השירותים הזכירו לי את הקטע מסיינפלד שג`ורג` נוסע להודוואומר, "אני לא אשתמש בשירותים האלה כשאני כאן." תהיתי כמה זמן אני יכוללהחזיק מעמד בלי להשתמש בהם. לא היו מים חמים, אבל מי צריך להתרחץ בביתכשאפשר להשתמש באותו מקווה עם עוד אלף יהודים?

צנחתי על המיטה, שבוודאי הגיעה מחנות העודפים של הגולג – קפיצים חלודיםוחורקים, ומזרן (אם אפשר לקרוא לו ככה) שקוע באמצע ובשני הקצוות. לקחתיכדור שינה ושקעתי בשכחה ברוכה.
שתייה בשוקת

היום שלפני ראש השנה. אחרי בוקר של תפילה, לקח אותי שמחה לקפה באחדמבתי ההארחה הרבים שהקימו חסידי ברסלב, כדי לארח ולהאכיל את ההמון.

טיפסנו על גרם מדרגות צר ותלול, ונכנסנו לחדר שגודלו אינו עולה על 4.5מטר רבוע, דחוס לחלוטין באנשים, מרפק אל מרפק. אל הקיר הוברגה שוקתנירוסטה ארוכה – בדיוק מהסוג שמתאים להשקיית צאן. מעל לשוקת נתלו ברזיםבשורה ארוכה עם שלטים שונים: תה, קפה, חלב. לוקחים כוס חד פעמית דקיקה, שנועדה לשתייה קרה – סליחה, באיזו זכות אני מתלונן? – וממלאים אותה בכמהקפה שרוצים. שתיתי כוס אחת כדי לספק את הצורך שלי בקופאין, אבל אז התעוררהדמיון והפוביות החלו לעבוד: איפה הכינו את הקפה הזה? מישהו שטף בכלל אתהמכלים האלה?

לשמחתי, צפיתי בעיית מחסור בקפה ולקחתי איתי שתי פחיות אספרסו כפוללשני הימים של ראש השנה. כך יכולתי להשאיר את שוקת הקפה לנשמות אומללות יותר.

אני חייב לציין שעם הקפה באו גם עוגות. הכל בחינם. הארגון חשב באמת עלכל נקודה. זאת אומרת, איך הם יכולים לספק קפה על הבוקר ל-30,000 מכוריםלקפאין חוץ מאשר בשקתות, שבמקום אחר משמשות להשקיית בהמות? אני רק מקווהשלא קנו אותן יד שנייה...

המקווה

אחר כך הציע שמחה שנלך לטבול. נאנחתי בלי קול.

אני יודע שנהוג לטבול במקווה כדי להיטהר לפני ראש השנה, אבל זהו אחדמאותם מנהגים שאני מתקשה מאוד לקבל באהבה. לקפוץ לתוך בריכה קטנה עם חבורתגברים עירומים, זה פשוט לא מדבר לנשמה שלי. תהיתי אם אני יכול להתחמק מזהאיכשהו.

לאחר יום של התנהלות ברחבי אומן, הרעיון ממש דחה אותי. באומן שהו 30,000 איש. נניח שרק חצי מהם הולכים למקווה, זה 15,000. יש 12 שעות ביןהזריחה לשקיעה. זאת אומרת בערך 1,300 גברים שמזנקים למים בכל שעה!

אבל שמחה חזה את חששותיי והציע שנצא לערוץ הנחל הקרוב. רעיון מצוין! הליכה של 10 דקות דרך היערות הביאה אותנו לנקודה מדהימה המסתירה בריכהגדולה מוקפת בקירות אבן גבוהים. תריסר גברים אחרים כבר הגיעו לשם לפנינו, אבל בהשוואה ליחס המ"ר-פֶּר-גוף בעיר, זה היה שום דבר.

שמחה הזהיר אותי שהמים קרים, אבל אני לא התכוננתי למים עד כדי כך קרים. קפצתי פנימה והקור העתיק את נשימתי. המים האלה בטוח היו פחות מ-4 מעלות. ניסיתי להיזכר במה שלמדתי בתיכון על היפותרמיה – כמה זמן עובר עד שמאבדיםהכרה? טבלתי שלוש פעמים ונמלטתי החוצה במהירות, ניסיתי לכוון במחשבותיישעכשיו נולדתי מחדש וכעת אני בריה חדשה, אבל הייתי קפוא מדי.

ניסיתי לכוון במחשבותיי שעכשיו נולדתי מחדש וכעת אני בריה חדשה, אבל הייתי קפוא מדי בחזרה לעיר ניסיתי לבחון אם האני הגשמי שלי השתנה בעקבות הטבילההמקפיאה, ולא יכולתי שלא להבחין בבורות שליד הבקתות הכפריות. בורותשופכין! אני מקווה שאלה בורות אטומים לאוויר המתפקדים כראוי. ככל שחשבתיעל זה יותר, ככה נהייתי יותר מודאג באשר לנחל. זכרתי את המהנדס שהגיע לביתשלנו כדי לטפל בצנרת הביוב. הוא לא אמר שהמים תמיד זורמים לנקודה הנמוכהביותר? האם הנחל שטבלנו בו אינו הנקודה הנמוכה ביותר באזור? התחלתי לחשובעל צבע המים... על השכבה העליונה שנראתה כמו השתקפות של העצים. ותוך כדיהליכה, העור שלי התחיל לצרוב ולגרד. האם טבילת הרחצה שלי לכבוד ראש השנההייתה בשפך בורות השופכין של הכפר?

לא הצלחתי לדחוק את המחשבה הזאת מראשי במשך כל היום. חשבתי לשלוח מייללאשתי ולבקש ממנה לקבוע פגישה דחופה עם רופא העור בבית. קיוויתי שאוליזכות המצווה תגן עליי ממחלות, וכך התחילה תפילת ראש השנה שלי מוקדם.

הציון

הנקודה המרכזית של אומן נקראת `הצִיוּן` – הקבר של רבי נחמן. זהו הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי גם יחד – מוקד כל כוחות המשיכה בברסלב.

נסו לדמיין שטח בגודל שני מגרשי כדורגל המוקף בגדר תיל ומכוסה בפחגַלִי. בפנים הוא מחולק לחדרים רבים, כשבמרכז מצוי הקבר עצמו. הקבר מוגןעל ידי בית אבן קטן ומוקף בגדר.

לקח לי זמן להבין איך כל החדרים מחוברים ביניהם ומי נמצא בכל שטח. כלהזמן התפעלתי כיצד מתנהלים שם מאות מניינים (באמת) בו זמנית בלי הפסקה. הבלגן הגדול התחיל בראש השנה עם תקיעות השופר. המניין הראשון התחיל להתפללבסביבות 6 בבוקר, והתקיעות שלו היו ב-11. המניין האחרון התחיל הרבה יותרמאוחר, כך שבאופן כללי היו תקיעות שופר בלתי פוסקות כל היום, ואלפי אנשיםנדחסו יחד, מתפללים לאלוקים בלי הפסק. היו אנשים שבכו בהיסטריה במהלךהתפילות. הבכי שלהם זעזע אותי – באופן מוזר, יללותיהם הדהדו בתוכי.

ביום הראשון של ראש השנה, התפללנו שמחה (בקפוטה הלבנה שלו ובשטריימל) ואני (לבוש בצורה הרבה פחות אופנתית) בקלויז, מבנה זמני שהוקם עבור 3,700איש (ובפועל מכיל 7,000), והוא הגדול בבתי הכנסת באומן. למעשה, זהו בוודאיבית הכנסת הגדול ביותר בכל מזרח אירופה. היה זה מבנה בעל תקרת פח וקירותפלסטיק, דומה בגודלו למשטח באולם ספורט - אבל בניגוד לאולם ספורט, המבנההזה היה מלא גדוש בחסידים שנעו על הליכונים לגן עדן!

בשום מקום אחר בכל העולם היהודי לא ראיתי כזה כבוד ונימוסים טובים בין קהל רבגוני כל כך של יהודים למרות צפיפות היתר, בשום מקום אחר בכל העולם היהודי לא ראיתי כזה כבוד ונימוסים טובים בין קהל רבגוני כל כך של יהודים.

כשכל כך הרבה אנשים דחוסים בשטח קטן יחסית, אין מציאות שהם לא ייתקלוזה בזה, ינעצו מרפק זה בזה, ידרכו זה על זה, או גרוע יותר... עקבתיבהתפעלות אחר הפעמים הרבות שזה קרה, וחוויתי את זה בעצמי - בתור אובייקט - אינספור פעמים.

בכל פעם שהייתה היתקלות כזו, אנשים עצרו ופנו אל הצד הנפגע, חייכו חיוךרחב והתנצלו. זה היה ממש מדבק. אם בטעות נתקלת במישהו, מייד עצרת, הסתכלתלו בעיניים ואמרת "סליחה". זאת נהייתה נורמה חברתית.

ראיתי באיזו קלות יכול דבר כזה להפוך את העולם למקום נעים יותר. במקומות אחרים, אם מישהו נתקל בך, אז במקרה הטוב הוא מתעלם ממך, ואם אתהמעז להשמיע מחאה – הוא מגדף אותך.
אם החסידים האלה לא היו כל כך חביבים, אדיבים וחמים, המצב היה בלתי נסבל.

הדחיסות הזו גרמה איכשהו ללכידות רבה יותר בתפלה, והשמחה החסידית הייתהמדבקת במיוחד. כשהגענו לתפילת המלך (יושב על כיסא רם ונישא), התחילו כל 7,000 המתפללים למחוא כפיים. מעולם לא ראיתי דבר כזה. כשהגענו לקריאת שמע, כל 7,000 האנשים צעקו אותה באחידות במלוא ריאותיהם. בזמן תפילות הלחש, יכולת לשמוע סיכה נופלת. איזה להט של תפילה.
הצפיפות הייתה רבה כל כך, עד שכשכמה אנשים התחילו לרקוד, לא הייתה לךברירה אלא לנוע עם הזרם. וכשרקדנו יחד, אוחזים ידיים, גיליתי פתאוםשאחיזתו של שמחה היא אחיזה של גבר – היד שלו כבר לא הייתה של נער צעיר. זההיה רגע חזק – הבנתי שבני באמת בוגר. האסימון נפל שם, באומן.

באותו ראש השנה, היו לי יותר שיחות `אחד על אחד` עם אלוקים מכפי שהיולי זה זמן רב. יצאתי למספר סיבובים שבהם דיברתי לעצמי ולאלוקים, עלהתחומים שבהם אני רוצה להיות שונה, ועל מה שאני רוצה לשפר בשנה הבאה. והיולי גם שני רגעי השראה אמיתיים בתפילה, בייחוד כשאמרתי אדון עולם.

נתתי לקולם של השופרות הרבים לנסר בתוכי, וניסיתי להרגיש שהקולות האלה מעוררים אותי מהתנומה זאת הייתה הפעם הראשונה שבה נגעו בי מילות השיר הנפלא הזה והפכוממשיות. הן הביאו אותי לדמעות. קראתי אותן שוב ושוב, סופג לתוכי אתמשמעותן. שרתי אותן לעצמי במנגינה שזכרתי מימי ילדותי. התחננתי לאלוקיםשיברך את כל משפחתי בבריאות טובה ובאושר, ושכולנו נזכה להתקרב אליו. נתתילקולם של השופרות הרבים לנסר בתוכי, וניסיתי להרגיש שהקולות האלה מעורריםאותי מהתנומה. קיוויתי שזה יצליח לחדור מבעד לשכבות האדישות שצברתי במשךהשנה שעברה, אשר מנעו ממני לחוש בקרבת האלוקים. בתגובה, יכולתי להרגיש אתחיבוקו החם של ה`, והייתה לי הרגשה כאילו הסרתי כמה קליפות עבות שמנעוממני להיות אני.

לפני שהספקתי לשים לב, הסתיים ראש השנה ואני נכנסתי למונית ונשקתי לבני לפרידה. הוא נשאר. כשעמדנו במרכז ההמולה, המוני אנשים ממהרים מכל עברלהגיע למוניות או לאוטובוסים שלהם, הנחתי את ידי על ראשו ובירכתי אותובשנה מתוקה ובריאה. שהוא יזכה להתקרב לאלוקים. שהוא ילמד הרבה תורה. שהואימשיך לרוות נחת מהתינוק המקסים שלו, וימשיך לבנות קשר אוהב עם אשתו. התנשקנו והתחבקנו כמה פעמים. אמרתי לו שאני לא יודע אם אחזור לכאן פעם, אבל זה באמת היה ראש השנה שמשנה את החיים.
מאת לב ברסלב
"נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר אֲנִי נָהָר הַמְּטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים אֲנִי אִישׁ פֶּלֶא נָשַׁמְתִּי פֶּלֶא גָּדוֹל חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי לֹא הָיָה מֵעוֹלָם"
אור הגנוז ברסלב
מנהל האתר
 
הודעות: 295
הצטרף: ש' ספטמבר 08, 2012 9:29 pm

חזור אל פורום ברסלב כללי

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron